Tzvi Hirsch Kalischer · Seeking Zion · 1862
18scan
of 43

מאמר ארץ נושבת

כל שכן מי שהולך אלי' ממקום רחוק ואם שהוא בסכנה בים וביבשה, אינה נכנסת באמרו לא תנסו את ד' אלקים, כי אך מי שיהי' לו סחורה שם מקוה להרויח אך זה שעשה עבור ד' אלקיו ושישיג כפרה כהבאת קרבנות חובה ורואה אני יותר עצה טובה מאשר יסכנו בנפשם במלחמת הרשות בעבור שיזכו בגבורות או שיקחו שכר גדול ויותר קלה הסכנה הזאת שיחזיק בה ברצון אלקיו, ענהו המלך כוזר כאשר אתה מאמין בכל אשר זכרת ורחמנא לבא בעי, כי כבר ידע האל מצפונך (ואין צורך עוד בנסיעה כי המחשבה כמעשה) אמר החבר זה אמת אם יומנע המעשה (מבלתי אפשר כלל להוציא מחשבתו אל הפועל, או תשוקתו נחשבה לצדקה) אך האדם נאשם כאשר איננו מביא אל המעשה הטוב כו' וכאשר יהי' המעשה והכוונה שלימה יהי' עליהם הגמול כו' ובהערת בני אדם והתעוררותם אל אהבת המקום הקדוש (א"י) ימהר הענין המיוחל שכר גדול וגמול רב כנאמר אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד כי רצו עבדיך את אבניה ועפרה יחוננו, ר"ל כי ירושלים אבנם תבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה עד כאן דברי החוקר החסיד בס' הכוזרי.

עוד יאמר החכם הכוזרי (במאמר שני י"ב י"ג) אחר שהביא מאמרי חז"ל במעלת הדר בארץ ישראל, אמר הכוזרי אם כן אתה מקצר חובת תורתך שאין אתה משים מגמתה המקום הזה כו' ואתה אומר רחם על ציון כי הוא בית חיינו ותאמין כי השכינה שבה אליה והי' מן הדין שתכספנה הנפשות היקרות ותזכנה בה, כש"כ שהיא שער השמים וכאשר הסכימו כל האומות על זה כו' וכבר היו אבותיכם הראשונים בוחרים לדור בה יותר ממה שהיו אזרחים במקומותם, הגם שלא הי' בעת ההיא נראית השכינה בה אבל היתה מלאה זמה ועכ"ז לא הי' להם תאוה כ"א לעמוד בה כו' עכ"ל הך ואמר החבר העון הזה מנענו מהשלמת מה שידענו בו האלקים בבית שני, כמ"ש רני ושמחי בת ציון, כי כבר הי' הענין האלקי לחול כאשר בתחלה אלו היו מסכימים כלם לשוב בנפש חפיצה, אבל שבו קצתם ונשארו רובם בבבל ושמא ע"ז אמר שלמה אני ישנה ולבי ער הנה הגלות בשינה והלב אמר התמדת הנבואה ביניהם, קול דודי דופק קריאת השם לשוב פשטתי את כותנתי על עצלתם לשוב כו' כי הענין אלקי איני חל על האיש אלא כפי הזדמנותו לו, אם מעט מעט ואם הרבה הרבה ואם היינו מזדמנים לקראת אלקי אבותינו בלבב שלם ובנפש חפיצה היינו פוגעים ממנו כאשר הי' לאבותינו במצרים ואין דבורינו המחזיר שכינתו לציון, ותשתחוו להר קדשו וזולת זה, אלא כצפצוף הזרזיר, שאין אנחנו חושבים על מה שנאמר בזה כאשר אמרת מלך כוזר, עד כאן מלשונו הזהב וכן הוא עד היום הזה. אנו אומרים בפינו ובלשונינו, ולבינו אין עמנו להתעורר כוסף נפש בפעולת ארץ נושבת להרבות שמה עם בני ישראל ולחזק ישוב ארץ ישראל.

ואחרי כי גם מהחכמים הגדולים למדו לנו, כי התשוקה ועצם הכוסף לישוב אדמת קודש תסבב לנו עת לחננה נוסיף עוד בראי' כמה גדול התועלה לפעולת ארץ נושבת שהיא כמעט אתחלתא דגאולה, כנזכר ביחזקאל שהבאתי למעלה ומצינו שחכמי התלמוד התירו איסור שבות בשביל ישוב ארץ ישראל, כדאיתא בגיטין דף ח' ובש"ע אורח חיים סי' ש"ו סעי' י"א, מפני שמצוה רבה היא להרבות ישוב א"י אפי' בבית אחד ושדה אחת התירו עבורה איסר דרבנן, על אחת כמה וכמה לתועלת כלל הארץ במעשי כרמים ושדה זתים ולבנות הנהרסות ולהשיב שם רבים מעם ישראל שאין לך מצוה גדולה מזו, נשים נא' עין כמה גדול שכר העוסק בישוב ארץ ישראל, מצינו בתנא דבי אליהו (ח"א פ"ט) וז"ל פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש הגדול בירושלים לפני החכמים ואמרתי להם רבותי מה נשתנה עמרי שר צבא ישראל מכל אשר היו לפניו שלא הטיבו מלך בן מלך (בעשרת השבטים) עד שבא עמרי ויסד לו שלשה מלכים