Tzvi Hirsch Kalischer · Seeking Zion · 1862
17scan
of 43

מאמר ארץ נושבת. ח

זכה בה , אפי' אם המהלך רק ד"א שם מצרפין מחשבתו הטובה עם גמר המעשה ומובטח שהוא בן עוה"ב. ואמרו עוד כל הדר בא"י שרוי בלא עון שנ' העם היושב בה נשוא עון , כי אם מתהלך בתום וימאס בלבו חמדת תבל ויסתפק במועט באהבתו לשכינת עוזו בתפארת ארצו אז ודאי הוא נשוא עון . והנביא אמר נתן נשמה לעם עליה ופירשו רז"ל לעם עליה הוא ארץ ישראל שמה נותן נשמה חדשה ורוח קדשו להולכים בה כי שם צוה הברכה והשפע לכל הנביאים ולבעלי רוח הקדוש ולא בח"ל הי' נביא מעולם , כ"א יחזקאל ודניאל אשר כבר זכ' בה בהיותם בארץ ישראל כנודע. וז"ל ראש החכמים האבן עזרא ב"פ וישלח (ל"ג י"ט) על פסוק ויקן חלקת השדה חלק בשדה והזכיר זה הכתוב להודיע כי מעלה גדולה יש לארץ ישראל ומי שיש לו בה חלק חשוב הוא כחלק עולם הבא עכ"ל.

ב) והעתיק לפני קורא המשכיל גם דברי הגאון החוקר ומקובל מו"ה יעקב עמדין זצ"ל אשר כתב בסידור שלו בהקדמה אות ו' ידוע שחובת המתפלל לכוון גופו כנגד ירושלים כמפורש בתנך וכו' ולא יספיק הרושם והרמז כו' ולזה הוצרך כל אדם מישראל לעשות הסכמה קבועה בלבו לעלות לדור בא"י ולהשתוקק להיות זוכה להתפלל שם לפני היכל ד' אע"פ שחרב לא זזה שכינה ממנו, והדר בח"ל עובד ללא אלהי אמת כמ"ש דוד כי גרשוני היום מהסתפח כו' ע"כ שמעוני אחי ורעי זכרו את ירושלים התקוששו וקושו המזכירים את ד' אל דמי לכם ואל תתנו דמי לו וכו' עשו גושו חושו ואל תחשבו להשקיע בח"ל ח"ו. זאת היתה חטאת אבותינו שגרמו בכי' לדורות כי מאסו ארץ חמדה והיא שעמדה לנו בגלותינו שבכל דור ודור לא שקטנו ולא שלונו כמת מלב נשכחנו אחרי ששכחנו דירת א"י לגמרי אין אחד מאלף מתעורר להחזיק בה, כ"א א' ממדינה אין איש שם על לב דורש שלומה וטובתה ולא מצפה לראותה כמדומה לנו בהיותנו מעט בשלוה בח"ל שכבר מצאנו א"י וירושלים אחר דוגמתה. ע"כ באו עלינו כל הרעות בשבת ישראל בארץ שפלות ותלאות אחרות בגלות בכבוד גדול מימי החרבן זמן רב כאלף שנים ושוב נתגרשו ממנה עד שלא נשאר שם ושארית שמה צדיק הוא ד' כי יצא מדעתם כי יצא מדעתם לגמרי ענין גלות והתערבנו בגוים וציון היא דורש אין לה, היא עזובה שכוחה, גם הוא נאנחה ותשב אחור (ר"ל כי את זה לעמת זה, אם אין דורש לה בכל לב מצדינו, גם היא תשוב אחור מלפקוד גאולתנו) ודודה חמק עבר, שלא ידו מן החול (לעורר פעולתנו לרצות אבניה בשעל כפים) והגוים חשך משחור תארם הלכו שחוח בגוים. לא מצאו מנוח, כל זאת באתנו כי ארץ צבי שכחנו לשוב אל ארץ מולדתנו לא זכרנו, אל גיל כעמים דרכנו, מי החכם ויבן אלה, על מה אבדה הארץ, כי ישראל קרוים נחלת ד' והארץ היא נחלתו והתורה תלוי' בבניהם, כעס ד' על נחלת ד' והעזוב תחת עזוב השגית ע"ד האמת, וכמו שהפליגו רז"ל בשבח א"י והדרים בה, כי התלמוד והזוהר והמדרשים וספרי החכמה מלאים מפה לפה מענין הנ"ל וכמ"ש גם הראב"ע והרמב"ן על התורה ובעל ספר הכוזרי כו' עכ"ל.

ג) וזה לשון החוקר החכם הכוזרי ז"ל בחתימת ספרו. ואח"כ הי' מענין החבר שהסכים ללכת מארץ כוזר לירושלים ויחר למלך כוזר על פרידתו ויאמר לו מה תבקש היום בירושלים והשכינה נעדרת משם ולמה תכניס עצמך בסכנת המדברות והימים ואומות המהלפה, אמר החבר השכינה הנראית עינבעין היא אשר נעדרה, כי איננה נגלית רק לנביא או להמון במקום הקודש והיא אשר אנחנו מצפים לה באמרו כי עין בעין יראו בשוב ד' את ציון, אך השכינה הנסתרת הוא עם כל ישראל אזרחי ועם כל בעל דת אמיתי כו' כי בהטהר היא על נפשות כל הצדיקים, אך הדר זיווה בהופיע אור צח ובהיר הוא רק בנחלת ד' בא"י ואמר עוד וארץ כנען מיוחדת לאלקי ישראל והמעשים לא נשלמו כ"א בה והלב והנפש אינם טהורים וזכים כי אם במקום שיודעים בו שהוא מיוחד לאלקים ואלו היו זה בדמיון שתתעורר התשוקה אליו תטהר הנפש בו כש"כ