Tzvi Hirsch Kalischer · Seeking Zion, Jerusalem Edition · 1919
95scan
of 139

הר צבי מח

בשכלולו. בב"א וסיוע להתחלת דברינו מצאתי שכ"כ רבינו בחיי פ'יקהל הו"ד בהקדמה לספר תורת העולה כי מצוה לחקור בבנין המשכן וכליו אף בחורבנו, וביותר לעת כזאת שזכינו לראות סימני גאולה ממשמשים ובאים, וקול התור נשמע בארצנו, בודאי מהראוי לתופשי התורה לשום לב להלכה זו שכבר נפתחה בגדולי הדורות בזמן שלא הי' עדיין שום מראה מקום לחשוב בענין זה למעשה, והיו רחוקין מרוך פלן טובא, עאכו"כ עכשיו שקרבנו המקום ברחמיו הרבה והענין הזה קרוב הוא אלינו שיעלה על שלחן מלכים מאן מלכי רבנן בודאי מוטל עלינו לעיין בזה עד מקום שידנו מגעת, ולזה אמרתי אענה גם אנכי את חלקי מה שהעליתי בזה לפום ריהטא בענין זה אם אפשר להקריב קרבנות בזה"ז.

ב.

הנה כמובן עיקרו של דבר זה תלוי בבירור הלכה של קדושת המקדש אי נוהג בזה"ז, או לא, וכבר ידוע שיטת הרמב"ם (בפ"ו מה' ביהב"ח) דקדושה ראשונה של מקום מקדשנו קדשה לעת"ל, ואומר שם: לפיכך מקריבין הקרבנות כולן אע"פ שאין שם בית בנוי וכו', והראב"ד השיג עליו וז"ל "סברת עצמו היא זו ובכמה מקומות במשנה אם אין מקדש ירקבו, ובגמרא אמרו דנפול מחיצות אלמא למ"ד ק"ר ל"ק לע"ל לא חלק בין מקדש וירושלים לשאר א"י, ולא עוד אלא שאני אומר שאפילו לר' יוסי דאמר קדושה שניה קדשה לע"ל לא אמר אלא לשאר א"י אבל לירושלם ולמקדש לא אמר וכו' עכ"ל, ולפי"ז הרי לנגדנו הר גדול שיטת הראב"ד דחסר לנו כהיום קדושת המקדש להקריב בו עולה וזבח, וכ"כ רבינו רע"א להגאון ר' צבי קלישר דבאנו לפלוגתא דרמב"ם וראב"ד הנו', ועי"ז השיב לו הג' מהר"ן וז"ל, לכאורה אין לזה ענין עם נ"ד שהרי למ"ד לא קדשה שרי להקריב אפילו בחוץ כדאיתא (מגילה י' ע"א) שמעתי שמקריבין בבית- חוניו וכו' עכ"ל ומרן רע"א שתיק לי' לדבריו אלה, ולענ"ד הדברים תמוהים, לפי"מ דתנן (מגילה ט' ע"ב) זה הכלל כל שהוא נידר, ונידב קרב בבמה וכל שאינו נידר ונידב אינו קרב בבמה, וכן איתא בזבחים (קי"ז ע"א) וגם במשנה (שם קי"ב), ומבואר דקרבנות צבור אין קריבין בבמת יחיד, וא"כ איך אפשר להקריב, מכח ממ"נ דלהרמב"ם שפיר קא מקריב מטעם דיש לו קדושת המקדש ואת"ל כהראב"ד יקריב מתורת במה הא חלוקין הם בדיני ההקרבה ולא קרב וא"ו כלל דמתורת במה א"א להקריב שוב קרבן צבור וקרבן יחיד נמי א"א להקריב דשמא כהרמב"ם דיש לו קדושת המקדש וא"א להקריב קרבן יחיד מפני הטומאה דלא הותרה אלא בצבור, וזה אין לדחוק בכונת מהר"צ ז"ל דהא דרוצה להתיר ההקרבה מטעם היתר במה לשיטת הראב"ד היינו דס"ל דזה חשוב במה גדולה ושפיר קרב בה קרבנות צבור, דז"א דהא מבואר בתוספתא שלהי זבחים איזהו במה גדולה בשעת היתר הבמה אהל מועד נטוי כדרכו וכו' הרי דמזבח לחוד לא סגי דלחשב במת צבור בלי אהל מועד, ולכאורה ישלהוכיח כן מסוגית הגמרא דמגילה שם דאמרינן מכלל דר"א ס"ל ל"ק לעת"ל ולכך כשהיו בונין בהיכל עושים קלעים להיכל וקלעים