הוספות למאמר קדישין מד
דצידה וגם קושר ומתיר חייב רק משום צידת חלזון, והירושלמי ס"ל דצידה לא הוה במשכן, רק לחד מ"ד בחיה ולחד מ"ד פטור לגמרי על צידה עי"ש, ואם כן הרדב"ז פסק כתלמודא דידן, אך מ"מ קשה הדבר בעצם איך הבבלי והירושלמי פליגי במציאות אם יש צידה לחלזון בים סוף, או אין שם צידת חלזון, לכן נראה לפי דרכי לא פליגי במציאות לפמ"ש בספרי לחלק בין בגדי כהונה לציצית וכמ"ש המרכבת המשנה שחובא שם, וא"כ י"ל דשני התלמודים שוון במציאות שצדו מים סוף וכמ"ש הרדב"ז, רק הירושלמי סובר דצדו רק לציצית, אבל למשכן אין החלזון מעכב, ואף שלמצוה מן המובחר צבעו בחלזון, מ"מ כיון שאינו מן ההכרח לעכב לא שייך צידה זו למשכן כיון דעיקרו לציצית, וש"ס דידן סובר כיון שעשו כן למצוה ע"י שהוכרחו לזה לציצית ממילא מיקרי צורך.משכן, וא"צ לדחוק בתי' ק"ע שהיו להם ממצרים רק דס"ל לירושלמי דעיקר צידת חלזון לציצית ולא למשכן וכמו שמשמע ברמב"ם חילוק זה כדכתיבנא שם וממילא לא קשה קושייתו מב"ם דשם בציצית ודוק:
ו) הרב מהרח"ם הקשה בהא דאמרינן ריש ברכות גבי בנין בית המקדש דלמא מקומי ומחשכי לכבוד המקדש, וקשה הא אין בנין בית המקדש בלילה ואיך היה רשאין להקדים ולאחר, השבתי לו שזה מיושב על פי דרכי דבלי מקדש רשאין בלילה, וא"כ י"ל דבשעה שהקדימו ומחשבי היו עוסקים בכלים בפנימיות המקדש לא בחומת מקדש, וכן משמע מדנקט קרא ביום הקים המשכן ולא נקט ביום עשות המשכן, מזה מוכח דביום קאי רק המחיצות שמקימות ומעמידת המשכן, וכן הא דיליף מן ביום עשות ארץ ושמים, דלא על הפרטים אמר ביום רק על כלל שמים וארץ שהם כבית לעולם, אבל בשאר מעשה בראשית נאמר ויהי ערב ויהי בוקר דודאי גם בערב הרשיא דשא ודומיהן :
ז) על דרכי במאמר קדישין (סימן ט) במכתבי אל הגאון אדלר נ"י ז"ל, דר"א לשיטתו דמכשירי מצוה דוחה שבת ויו"ט, ואפילו לרבנן דלא דחו מ"מ מודו בצורך עומר, וכתב על זה מהרח"ם נ"י וזה לשונו, לא הבנתי הא ביבמות י(ז) יליף מקרא דלא דחי, וכן במכילתא פ' ויקהל למה נאמר פרשה זו, לפי שנאמר ועשו לי מקדש כו' יכול אף בשבת, והדין נותן ומה עבודה כו' מכשירי עבודה כגון שניטל קרנו של מזבח או שנפגם הסכין ותקנו בשבת, ת"ל ויקהל משה בחול ולא בשבת ע"כ, הרי דקאמר מזבח שניטל דל"ה אפשר מאותמול, וכן בירושלמי פ' ר"א התיכון הרי מזבח שנפל בשבת דאינו ראוי לבנות בשבת, ופי' הק"ע דהקושיא לר"ע ומשני מן מזבח ראוי לבנות מאתמול כו' מכ"ז מוכח דאף דלא אפשר מאתמול לא דחי, והשבתי לו, חדא דהא י"ל דהמכילתא אתיא כר"ע, וכי תימא לר"א קרא דויקהל ל"ל י"ל קרא דויקהל וכן הקרא דיבמות מיירי בעת היתר הבמות שלא היה הבנין צורך עבודה וכן לדורות כמו בתחלת בנין בית שני שהיה מזבח בנוי אז אין בנין הבית דוחה, אבל כשיורשה לבנות מזבח ודאי דוחה לר"א כמו פחמין למכשירי מילה ולצורך עומר אפילו ר"ע מודה לר"א, רק דנשאר קושיא ממכילתא וירושלמי על