הוספות למאמר קדישין
ד) על הא שכתבתי לרבינו אות ג' בענין בגדי כהונה בהא (דערכין ג) הקשה עלי מהרח"ם נ"י דהא סוגיא (דמנחות ו) נמי קאמר כלאים אשתרי לגבייהו ומשמע דמיירי בסתם כהן כמ"ש רש"י ע"ש. ואח"כ הביא לי סייעתא מס' חידושי המאירי וכן הש"מ ביצה וז"ל וי"מ דלא בגדי כהונה קשין אלא באבנטיהון של כהן הדיוט, אבל חושן ואפוד רכים הם ואסורין דבר תורה והיינו דריש ערכין ומנחות עכ"ד וכ"כ הר"ן ספ"ק דביצה, הרי להדיא כדרכי, גם הביא לי דברי רמב"ם, וראב"ד סוף ה' כלאים, ולי נראה דמדברי ראב"ד ראיה ברורה לדברי, שהרמב"ם כ' שם דכהן שלבש אבנט שלא בשעת עבודה לוקה, וכתב ראב"ד טעה בזה דביומא (פ' בא לו) אמרינן דמותר שלא בשעת עבודה, וסיים וז"ל ומאי דקאמר מפני חאבנט שהוא כלאים, אטו חושן ואפוד מי לית בהו כלאים עכ"ל, ואין זה מובן כלל דמה דחי לרמב"ם במה דחושן ואפוד נמי כלאים ? והרכ"מ כתב איני יודע איך כתב בלשון הזה כו', ולפי דרכי מובן היטב דברי ראב"ד התמוה, דידע דרמב"ם יש ראיה מהך דערכין ומנחות דכלאים הוי ואסור להדיוט, ע"ז קאמר דמה ראיה לרמב"ם בזה דאטו חושן ואפוד מי לית בהו כלאים דמזה מיירי הך סוגיא דערכין ומנחות ודוק' :
ה) ומה שדייקתי על רמב"ם שכתב שדם חלזון מצוי בים המלח, ובש"ס קאמר שעולה א' לע' שנה, ותירצתי שיש הפרש בין ארץ ישראל להו"ל בזה. וע"ז הביא לי מהרח"ם דברי הרדב"ז (ח"ב סי' תרפ"ה) שכתב דכחלקו של זבולון היה עולה אחד לע' שנה כו', ובמעשה המשכן היו סמוכין לים סוף והיו צדין מן הים סוף כו', והקשה מהרח"ם עליו מן הירושלמי [פ"ז דשבת סוף ה"ב מה צביעה היה במשכן, והקשה הק"ע למה לא קאמר שצבעו תכלת, ותי' שהביאו עמהם ממצרים, ולפי הרדב"ז נשאר קושית הק"ע על הירושלמי דה"ל לומר שצבעו תכלת שצדו מים סוף, והאריך בזה. ובאמת אין קושיא כל כך על הרדב"ז אם ס"ל כש"ס דילן שחולק על הירושלמי כדאמרינן בשבת ע"ד דצידה
ומה שתירצו התוספות שם דהכל בא בב"א הקידוש והעזרה זה כ' רק לר' יהודה אבל הסוגיא דידן ע"כ לא ס"ל הכי מדאמר שם ע"ב חדא מי מקדשה ואי בב"א מקדשה לא מקשי מידי, א"ו ל"א הכי, וכן מה שתי' דהיכא דלא אפשר לא צריך, קשה נמי א"כ בחסר מלך ואו"ת נמי נימא דלא אפשר, א"ו לא כתב רק היכא דאין מציאות כלל אפילו בימי שלמה אבל מלך ואו"ת דהיה אפשר בימי שלמה גם היום מעכב, וא"כ הדקו"ל מנלן שירי מנחה א"ו כדכתיבנא, והגם שיש ליישב בדוחק דס"ל בא' מכ"א, ז"א דא"כ התוספות לא מקשי מידי, אלא ודאי ס"ל דלכולי עלמא בעי שירי מנחה, דאם לא כן ל"ל לנחמיה שתי תודות הא היה לו אחד מכל אלו בלא תודות ודו"ק. דמיושב בזה קו' מהרש"א שם, והגאון אמתי מגרידין הביא ראיה שהתוספות כשבועות לא ס"ל כהרר"ח דהא הניחו בתימה בד"ה תני הא כמה משניות ס"ל קדשה בזבחים דאין אחריה היתר, ומאי קושיא הא רק ל"ק ואפילו הכי אין אחריה היתר אלא ודאי לא סבירא ליה לתוספות שם כהרר"ח :