שער ציון
והוא מבוא לספר ראשון לציון.
א) יש מעמיקים עצה להרים דרך הקודש, באמרם שכעת אין מצות לעלות אל הר ציון אל אדמת קודש, כי לא נאמר מצות ישיבת א"י רק בזמן המקדש ומחזיקים בדרך עקש ע"פ דברי ר' יהודה בכתובות (ק'י) כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם, כן עולה בהוחם. הנתעה, ואברר בזה כי אך טענת היצר הוא, חדא דר' יהודא לא אמר אלא מבבל לא"י, אבל משארי ארצות ודאי מודה ר"י לכל האמוראים שם שמצוה רבה היא לעלות, וכאמור גם בספרי (סימן פ') שקולה ישיבת ארץ ישראל כנגד כל המצות שבתורה עכ"ל. ועוד נברר שבזמן הזה מודה ר' יהודה דאף מבבל מצות לעלות דהא קשה טובא על ר' יהודה חדא אטו יפלוג על סתם מתניתין (כתובות שם) הכל מעלין לא"י ואין מוציאין הוא אמר לעלות והיא אינה רוצה כופין אותה אפילו מנוה יפה לרעה, וכן לענין עבדים שם כופין משום ישוב ארץ ישראל (ולא מחלק כלל בין בבל לשארי ארצות). ועוד קשה על ר"י הא קרא קאמר רק ושמה יהיו עד יום פקדי אותם, והלא כבר נפקדו ע"י הנביאים עזרא נחמי' חגי זכרי ומלאכי שצוו להם לעלות. עזרא קנס לכהנים שלא עלו, וכיון שפקדם ונתבטל העשה של ירמיה איך חזרה למקומה הלא ירמיה התנה עד יום פקדי וכבר נפקדו. ועוד קשה הלא אין הנביא רשאי לחדש דבר נגד התורה רק הוראת שעה ואיך יחדש ירמיה עשה נגד מצות התורה דילפינן מן והורשתם את הארץ וישבתם בה כמ"ש הרמב"ן וכ"ה בספרי ובילקוט, בשלמא בלא ר' יהודה יש לומר דעל שבעים שנה היה כהוראת שעה אבל לר' יהודה דקאי בזה"ז קשה מאוד כנ"ל.
לכן נראה ברור דר' יהודה סמך על הא דאמרינן בש"ס שעזרא מתחלה לא עלה לא"י בעוד שהיה ברוך בן נריה קיים שלמד ממנו תורה ואחר מות ברוך עלה, אלמא דעשה של תלמוד תורה דוחה העשה של ישיבת הארץ ומזה הטעם הזהיר ירמי' שלא לעלות שהיה אז בבבל החרש והמסגר ודניאל וחבריו מקום ישיבת לתורה ובא"י לא היה מקום תורה וא"כ אחר החרבן שהיו הישיבות בבבל כנודע וכדאמר ר' יוחנן דילהון הוא (סוכה מ"ד ע"ב ופרש"י שם) וא"כ חזרה העשה למקומה שלא יעלו מבבל לא"י, ותדע שהרי רב יוסף ורבה ואביי (שם קי"א) אמרו אפילו מפומבדיתא לבי כובי אסור אף דגם בי כובי הי' בבבל מ"מ בפומבדיתא היה ישיבה לתורה, וכן פירש"י שם להדיא בד"ה כן אסור לצאת מבבל לפי שיש שם ישיבות המרביצות תורה תמיד עכ"ל. הר' להדיא דעיקר הטעם מפני הישיבות וא"כ עכשיו שאין ישיבות בבבל גם ר"י מודה