Tzvi Hirsch Kalischer · Seeking Zion, Jerusalem Edition · 1919
13scan
of 139

פתיחה ז

גאולה לארץ הקדושה, אשר לאט לאט תצמיח קרן ישועה כאשר יתברר בספרי זה בראיות נכוחות וכאשר ישית גאולה לארץ בארציית, כן יצמח קרן ישועה משמים ממעל כאשר עיני הקורא תחזינה משרים בראיות ברורות בספרי זה בע"ה.

ואם יטעון עוד שום מתעקש לאמר. כי נבטל בזה לימוד התורה מן העוסקים שמה לילה ויום, ונמשיכם מרוחניותם אל האדמיות, לא מחכמה שאלת על זאת, אדרבא מזה תתגדל עטרת התורה, כי אין קמח אין תורה. ואם יהיה קמח בארצם ילמדו ברחבה. כי כבר קבלנו ידיעה נאמנה כי נמצאים שמה רבים אשר אור התורה לא זרח למו. ורוצים בכל לב לקבל עבודת אדמה, ואדרבה המה יחזיקו את לומדי התודה תשושי כח אשר תורתם אומנותם, אשר לא יעיז איש חלילה לאמר לכאלה עבדו 'את האדמה, רק עבדו את ה' אלקיכם, ואמנם צעירי ימים מן לומדי תורה גבורי כח יעשו כמו אביי ורבא שאמרו לתלמידים במטותא מינייכו לא תבואו ביומי ניסן וביומי תשרי וכל בני התלמוד עסקו בעבודת אדמה ועשו התורה עיקר ומלאכתם טפלה וזה וזה נתקיים בידם, ובפרט שהעבודה שמה בעצם מצוה רבה היא כאשר יבורר בע"ה בספרי זה, ועוד יצמח מזה תועלת רב לגבורי כח אשר ירצו לקבל עול תורה לשמה בשלמות מבלי יהנו מן הבריות ולקיים דברי אליהו הנביא ז"ל בתנא דבי אליהו, וזה לשונו אמר אליהו מעיד אני עלי שמים וארץ שכל תלמיד חכם שהוא קורא ושונה לשם שמים ואוכל ושותה משלו ונהנה מיגיעו ומעמלו, ואינו נהנה משל אחרים עליו הכתוב אומר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, ואומר מה יפית ומה נעמת וגו' עכ"ל *).

בשגם

ראשון לציון


*) ובזה מובן לי אמרם הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים אשר רבים נתקשו בזה דממ"נ אם זה אינו ירא שמים איך הוא גדול, רק כה יאמר, גדול הנהנה מיגיעו שהוא גם ירא שמים יותר מירא שמים אשר אינו נהנה מיגיעו כי יאמר איך אחיה נהנה מיגיעי ואיך אכלה זמן בחבלי עולם רגע אחת בלי תורה, ועי"ז מוטל על הבריות, והוא ירא שמים בזה מלעסוק בצרכי הזמן, ע"ז אחז"ל שהנהנה מיגיעו ועושה התורה עיקר, גדול יותר מזה וכדברי התנא דבי אליהו. וכן אחז"ל בש"ס הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם, ודי לנו אם נעשה התורה עיקר והמלאכה טפלה וניזונים מיגיעם כדברי התד"א וכן אחז"ל (בברכות י"ז) אני ברי' וחבירי ברי' אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה ושמא תאמר אני מרבה והוא ממעיט שנינו א' המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים, ופי' מהרש"א דהכא מיירי בלומד בכל יום מעט כפי יכלתו ואח"כ הולך למלאכתו בשדה, ולזה אמר שמא תאמר אני מרבה והוא ממעיט ולא יהיה לו שכר כמותי הא שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון וכו'. וזה נמי היה מכוון באותו מיעוט עכ"ל, וכ"כ הגאון מהר"י עמדין בסדור שלו (ב)