Tzvi Hirsch Kalischer · Seeking Zion, Jerusalem Edition · 1919
126scan
of 139

הר צבי

ונהנה 'למחר פרוטה הרי דבעינן נהנה בשעת הפגם, ובזריעת שדה הקדש ליכא בשעת זריעה אלא תקות הנאה דלאחר זמן ועוד לו יהיבנא ליה דבתלוש כה"ג מעל בזריעה לחוד, ונאמר דהוי כנשתמש או שהגביה על מנת להשתמש וליהנות מהגידולין, עדיין הנני משתאה לדעת מה מקום להוכחה זו להכריח מזה דין חדש דהזורע בשדה הקדש הוי הגידולין חולין ואי משום דאל"כ יקשה לן תפ"ל דבל"ה אינו מועיל אף בתלוש הא לזאת שפיר י"ל דהא בהא תליא, והיא הנותנת דבמקום שיש דין מעילה כגון בתלוש שפיר נפיק לחולין כיון דמעל אהנו מעשיו ומעילתו גורמת לו שתצא לחולין וכדמצינן (בב"מ צ"ט ע"א) גבי משאיל קרדום של הקדש מעל לפי טובת הנאה שבו ועיין בתוס' שם דאף דגוף הקרדום קדש מ"מ ע"י שמעל יצא לחולין הנאת תשמישו. והכא נמי אם הי' שייך דין מעילה בזריעה כמו בעציץ שאינו נקוב של הקדש אית לן לומר דרק הנאת יניקתו יצא לחולין ומה"ט דמעל ודאי י"ל שפיר דהפירות חולין כמו היתר תשמיש של קרדום, משא"כ בקרקע דיליכא בה דין גם פירות גידולי' בקדושתן קיימי דקדושה שבחן להיכן הלכה ואין הקדש יוצא בכדי בלא מעילה כדאמרינן (פסחים כ"ז ע"ב) גבי עצי שלמים "כיון דלאו בר מעילה נינהו לא נפקי לחולין" וכן מבואר בכמה דוכתי ולפי"ז אפילו בתלוש כמו בעציץ שאינו נקוב נמי לאו כללא הוא דהגידולין חולין אלא דוקא בשוגג דמעל בזה יש לדון דחולין נינהו מצד מעילה אבל מזיד דלא מעל אין לנו הכרח לומר דהגידולין חולין וכן בנכרי הזורע דלית בי' דין מעילה נמי לא יהי' הגידולין חולין. ומלשון מה"מ הנ"ז נראה בעליל שכוונתו להוכיח דבכל ענין גם במזיד ובקרקע הגידולין חולין לא מצד דין מעילה ועל כולם קשה לי לדברי המה"מ תינח זריעה חרישה מאי איכא למימר הא ודאי בחרישה גרידא ליכא דין גידולין ודוחק לומר בחורש לאילנות או שדה זרועה דבחרישה נמי אהנ' דגורם להצמיח וכדאיתא בסכות גבי יש חורש תלם אחד דפריך בגמ' "ולחייבי נמי משום זורע" וכמו (שבת ע"ג ע"ב) "תנא בא"י קאי דזרעי ברישא והדר כרבי" דודאי בלשון הר"ם אין סברא לפרש כך. ועוד בכה"ג דהיתה זרועה מעיקרא או לאילנות חול"ל דהגידולין הקדש כדקי"ל מועלין בגידולין. ולולא דמסתפינא הי' נ"ל לפרש דברי הר"ם הנ"ז בדרך אחר אשר יאמר כי הוא זה ידוע בדיני מעילה שהמה בשני אופנים "א" נהנה מהקדש "ב" מוציא מרשות לרשות דמעל ויצא לחולין, וגדרי הוצאה מרשות לרשות שיתחייב מעילה ע"י כבר מבוארים בכמה מקומות, ובתוס', ונקדים בכאן לשון תוס' מעילה י"ח ע"ב "ומיד שנשתנה לרשות הדיוט דהיינו שעשה בה ההדיוט מעשה שחשוב זכי' וקנין מהדיוט להדיוט" (אע"פ שלא נהנה) מבואר מדבריהם דכל מעשה קנין דמהני לזכות בממון הדיוט אם עשה כיוצא בזה בממון הקדש בשוגג ע"מ לזכות בה מעל ויצא לחולין. וכן מוכח מתוך קושית הגמ' (מעילה כ' ע"א) דפריך חתם למ"ל עד שידור תחתיה כיון דשני' מעל והיינו נמי משום דעשה מעשה קנין המועיל לקנות גבי הדיוט (עיין בתוס' שם) דלכך מעל והנה קיי"ל דחרישה הוה קנין בקרקע, וגם זריעה מהני לקנות שדה מחבירו כמוש"כ הר"ם (בפ"א מה"מ) ובח"מ