הר צבי
בפ' כל הצלמים דזוז"ג מותר אפילו לגבי ע"ז דג"כ איסורו במשהו ולדינא נראה סוגיא דעלמא כמהרש"ל. שהרי כן העלו לעיקר השעה"מ בפ"ג מה' חמץ וכן הפר"ח או"ח סי' תמ"ה דבאיסורין שאינם בטילין לא אמרינן דזוז"ג שרי, וכן הוא דעת רמ"ה והטור בשם הרא"ש דזוז"ג אסור גבי איסור ע"ז. כמבואר בטור יו"ד קמ"ב וכן המ"א בסי' תמ"ה נקט בפשיטות שיטת מהרש"ל והוכיח מההיא דפסחים דבאיסור שאינו בטל גם זח"ג אסור. ויעויין בביאור הגר"א שם. ואחרי כל האמור נראה דיש להחמיר בנ"ד שלא להתיר מטעם זוז"ג, וביותר לענין הגידולין הרי יש לנו סוגיא ערוכה דנדרים מ"ז דמוכחת דיש לאוסרן מדלא מבעיא לי' אלא לענין החליפין אי כגדולין או לא, ומשמע להדיא דהגידולין ודאי אסורי וכמוש"כ הראב"ד וכ"כ הרא"ש דהגידולין פשיטא דאסורין, ולפי"ז פשטות דברי מה"פ שהבאתי דרהיטת לשונו מורה שהוא מחלק בין אם שניהם הקדש או לא צ"ע לסמוך עליהם נגד גדולי הפוסקים הנז'. אך מצאתי בת' מ"ב מישב בטו"ט שיטת הרמב"ם אשר רבים כן תמהו על מ"ש בפ"ה מה' נדרים האוסר פירותיו על חבירו בין בנדר בין בשבועה הרי גידוליהן וחלופיהן ספק, הרי דכוללם יחד החילופין והגידולין בחדא מחתא לספק איסור. ובגמרא מבואר דבגידולין לא מיבעיא לי' כלל אלא בחלופיהן ומפשט פשיטא לי' דאסורין, ולא מבעיא לי' לרמב"ח אי כגדולין או לא, וכתב די"ל רמב"ח (דהוא מרא דהך בעיא) לשיטתו בפסחים דג"כ מבעיא לי' תנור שהסיקו בעצי הקדש וכו' ומסתמא קבל מר"ח דהפת אסורה, ומשום דאיסור שאין בו דין בטול לא אמרינן זוז"ג שרי, וא"כ ליכא למיבעיא אלא בהליפין אבל הגידולין פשיטא לי' דאסורין כדפשיט לי' ר"ח בפסחים דהפת אסורה. וכפירוש מהרש"ל דזוז"ג אסור באיסור האוסר במשהו. ובקונמות נמי איסורו במשהו משום דהוי דשיל"מ. אבל באמת סוגיות חלוקות הן וכמוש"כ השעה"מ בה' חומ"ץ דסוגיא דע"ז מ"ט גבי ההיא ניתנא דאזרכל בזבל של ע"ז מוכחת דגם איסור האוסר במשהו ג"כ זוז"ג מותר, וכן פסק הרמב"ם דלא כרמ"ה הנז', ולכן לא העתיק כלל הך דינא דתנור שהסיקו בעצי הקדש ונדחית מההלכה מקמי סוגיא דע"ז מ"ט, ולפי זה אין לנו יתרון להחמיר בגידולין יותר מחליפין ושפיר שוה ומשוה גידולין לחליפין. דעכ"פ אף דמצד זוז"ג הגידולין מותרין, מ"מ לא גרע מחליפין דג"כ לא יצאו מגוף האיסור ובספק איסור הן עומדין. ולפי זה הרי יש לנו דעת הרמב"ם דבכל ענין זוז"ג שרי גם באיסור הקדש, וגם מדברי מהרש"ל אין הכרע להלכה לאסור זוז"ג בהקדש, אחרי דסוגיא דע"ז פליג ע"ז ומבואר ביו"ד קמ"ב וברמב"ם דקי"ל כההיא סוגיא דגם באיסור ע"ז החמור לאסור במשהו ג"כ זוז"ג שרי, וא"כ ה"ה בנ"ד בגדולי הר הבית יש להקל מה"ט, וכן כתב בס' מרכבת המשנה (בפ"ה מה' מעילה ה"ה) על הא' שכתב הרמב"ם שם "הנהנה בקרקע עצמה או במחובר לה לא מעל אפילו פגם. כיצד החורש שדה הקדש או הזורע בה פטור". כתב ע"ז בס' מה"מ הנז' וז"ל: מדנקט פטור מכלל דחשיב הנאה והגידולין חולין ואפ"ח אין בו מעילה משום דאין מעילה במחובר. מבואר