הר צבי סב
השדה והאילן שהקדיש בעין הם והלכך אף גידוליהן אסורין אבל בזרע אע"פ שהוא דבר שאין זרעו כלה בארץ מ"מ . אינו בעין והלכך הקילו בגידוליהן עכ"ל, ואם כי תובן כונתו אינה מבוררת כל צרכה מ"מ נראה פשוטן של דברים שנתכוין למש"כ לעיל ולחלק יצא דבמקום דתרווייהו גורמים דהקדש אזי היוצא מהם כמוהם ונידון כהקדש גמור לכל דבר אף לחיוב מעילה, משא"כ כשהוא בא גם מגורם דחולין כזה הקילו בגידולין, וטעמא של קולא זו לכאורה צ"ל דהיינו משום דהוי זוז"ג דקי"ל דמותר באיסורין אפילו באיסורי הנאה, אבל באמת יש כאן מקום עיון אם בהקדש נמי אמרינן דזוז"ג מות כשאר איסורי תורה או לא ומקורו של דבר זה הוא בפסחים (כ"ז ע"ב) בעא מיני' רמב"ח מר"ח תנור שהסיקו בעצי הקדש ואפה בו הפת לרבנן דשרו בקמייתא מאי, א"ל הפת אסורה ע"כ ויעו"ש במהרש"ל ומהרש"א שנחלקו בפירושא דהך בעיא דרש"ל מפרש דבעיא מיני' לענין זוז"ג אם מותר בהקדש, ולשיטתו נמצא מבואר מתוך מסקנת הגמרא דזוז"ג בהקדש אסור, אבל מהרש"א תמה עלי' דהא זוז"ג מותר בכל האיסורין אף באיסורים שאינם בטלים אפילו באלף כדקי"ל באיסור ע"ז החמיר דאוסר במשהו ומ"מ זוז"ג מותר ולכן מפרש דעיקר הך בעיא הוא רק לענין שבח עצים בפת אבל לענין זוז"ג פשיטא דמותר, ולענ"ד יש להביא קצת סמך למהרש"ל דזוז"ג אסור בהקדש, מהא דאמרינן בב"ב ע"א ר"ש אומר המקדיש את השדה לא הקדיש אלא חרוב המורכב וסדן השקמה ותני עלה אר"ש מ"ט הואיל ויונקין משדה הקדש. ופירש רשב"ם שם הוא הקדיש את השדה כו' וכששיירו לעצמו לא שייר עמהן קרקע נמצאו גדלים מקרקע הקדש וגידולי הקדש הקדש נינהו עכ"ל, הרי אף דהאילן חולין ורק הקרקע הקדש הוי הגידולין הקדש ולא אמרינן דחולין נינהו מטעם דזוז"ג אף לר"ש דס"ל זוז"ג מותר כדמבואר בע"ז (ס"ח ע"ב) יעו"ש ובתוס', והנה בזה י"ל דרשב"ם ס"ל כשיטת התוספ' בע"ז (מ"ט ע"א) דאין נקרא זוז"ג אלא כששניהם מענין אחד, אבל צע"ק לשיטת רש"י דקי"ל כותיה, מדברי ר"ש דמתיר זוז"ג וס"ל דהגידולין קדש. ועוד מה הקשו התוס' ד"ה ואי ס"ד דמ"מ לאו מרנפשייהו ינקין דלא שייר אלא חוצה לו כמלא אורה וסלו והאילן יונק ט"ז אמה, מאי קושיא נימא דהפירות מותרין מטעם זוז"ג דהכא שני הגורמים שוים קרקע חולין וקרקע הקדש. ולשיטת מהרש"ל ניחא דגבי הקדש זוז"ג אסור, וא"כ בנ"ד נמי אף דהאילנות חולין הם, הואיל ויונקים משדה הקדש הגידולין הקדש. וכדכתב רשב"ם כאן. ומכש"כ לשיטת התוס' ע"ז הנז' דלא אמרינן זוז"ג מותר כשאין הגורמין שוין. ומעין פלוגתא זו מצינו ג"כ להב"י יו"ד סי' רט"ו וכן דבריו בכ"מ (פ"ה מה' נדרים) לישב קושית הראב"ד על ההיא דנדרים (מ"ז ע"א) גבי קונם פירות אלו על פלוני דמשמע שם מפשטות הסוגיא דגידולין פשיטא דאסורין מצד עצמן, וע"ז הקשה הראב"ד דאמאי יאסרו הא הו"ל זוז"ג, ותירץ הב"י בחד תירוצא דמשום חומרא דהקדש אפשר דלא שרינן בי' זוז"ג, הרי מבואר דס"ל כשיטת מהרש"ל, והלח"מ תמה על הב"י שם בקושית מהרש"א על מהרש"ל דהא קי"ל בע"ז בפ'