הר צבי
י"ג) מועלין בגידולין הרי איכא איסור דאורייתא, אלא אפילו למ"ד שם דאין מועלין בגידולין הא מ"מ מדרבנן אסור. אך לזה י"ל קצת דבכל הר הבית שהי' מקום כניסה וישיבה לכל, א"כ אין הקרקע בכלל איסור הנאה לאסור היוצא מהם, ורק מקום העזרה וקדש הקדשים יש לחושבו למקום האסור בהנאה, ואע"ג דבעזרה נמי הי' מקום כניסה לכל ישראל ובפרט לכהנים שהי' אוכלין שם. מ"מ פשוט דדין הקדש גמור עלי' ולא הותרה בהנאה לכהנים ולישראל אלא דוקא לצורך גבוה וכמי בגדי כהונה דנתנו להנות וכשכלו מועלין בהן אלמא בקדושתייהו קיימי לכל מילי, ואולי זהו טעם שיטת רש"י כתוס' מנחות דף כ"א ע"ב ד"ה חולין, בהא דאמר מר יאכלו שיאכלו עמה חולין. ופי' בקונטרס, כלומר חוץ לעזרה יאכלו חולין ותרומה ע"כ. וי"ל דה"ט דאסור בעזרה לאכול חולין משום דאסורה בהנאה. ומכש"כ ההיכל דלא הותר אלא לישב בצלו וכדאמרינן (פסחים כ"ו) שאני היכל דלתוכו עשוי אבל גביד"ה אסור. ואם נאמר דהר הבית אין לו דין אסור הנאה, א"כ למ"ד א"מ בגידולין אינו אלא ספק דרבנן שאין ידוע מקום גידולין בדיוק, ואין להקשות מדברי הש"ך יו"ד שס"ח דאוסר באילן הנטוע על מקום שהוא ספק קבר, די"ל שאני התם דלשיטת ר"י (הובא ברמ"א שם) מקום הקבר אסור מדאורייתא, אבל בנ"ד למ"ד א"מ בגידולין אינו אלא מדרבנן, (מלבד די"ל דגבי קבר שאינו אלא משום כבוד המתים יש לנו להחמיר בספקו דמספק נמי איכא זלזול להם כיון דנראה לעין כאלו הוא על גבי הקבר והאי ספק נעשה כודאי) אלא דמ"מ אנן בדידן הא כבר פסק הרמב"ם דיש מעילה בגידולין, וא"כ בזה נמי איכא איסור דאורייתא דיש להחמיר אפילו בספקו ומכש"כ דיש לדון דהוי ודאי הקדש, ואי משום דהותר בהנאה אף שלא לצורך גבוה. י"ל דהיינו דוקא בזה"ב דמתוך שהי' מקום כניסה לכל ישראל לצורך עבודה הותרה נמי שלא לצורך דלא נתנה תורה למלאכי השרת, אבל בזמן שאין בית המקדש קיים ואפילו בזמן הבית הנאה כזו של זריעה ונטיעה דליתא דכוותה לצורך גבוה לא הותרה כלל, ולא גרע מאבני ירושלים שנשרו למ"ד ירושלים קדשה דמועלין בהם כדאיתא בקדושין נ"ד, הרי אף דהותר כל הנאות החומה כשהיא על הלה בנוי' ומ"מ אם נטל מאבני החומה לבנותם בביתו מעל, וא"כ כש"כ הר הבית דיש בו תוספת קדושה דיש לומר לענין זה דיש בו דין הקדש גמור לאסור הגידולין כדין גדולי הקדש. אמנם יש לדון להתיר גידולין הללו מצד דהוי זוז"ג. ואע"ג דקי"ל מועלין בגידולין היינו בהקדיש שדה עם אילנות נטועים דבזה לגבי פירותי' תרווייהו גורמים דהקדש נינהו, משא"כ בנ"ד הני אילנות הנטועים במקום הקדש חולין הם דהנכרים נטעו אותם וא"כ הו"ל זוז"ג גורם קרקע דהקדש וגורם אילן דחולין, וקי"ל זוז"ג מותר, וכעין זה כתב לחלק במראה הפנים בתירוצו להנך תרתי מתני' דקשיין ליה אהדדי, דבמעילה תנן הקדיש אילן ואח"כ נתמלא פירות לדברי ר"י דקי"ל כוותי' מועלין בגידולין ואלו בפ"ט דתרומות תנן גידולי הקדש ומע"ש חולין, וע"ז תירץ בסוף פ"ז דפאה וז"ל : וטעמא דמילתא נראה, דהתם השרה