הר צבי סא
ילפינן מקרא דכתיב ויעלו עולות, והרי באותה הקרבה גופא כתיב שם ויבן מזבח תחת ההר וא"כ בנין המזבח הוא ג"כ עשה שלפני הדבור ושפיר ילפינן ממילה פסח ותמיד דדחי שבת עכת"ד, ודברי' אינם מוכרחים דהא התוס' (יבמות ה' ע"ב) הקשו וא"ת ונילף משאר קרבנות דדחי שבת וכו' ואר"י דחשיבי התם כולהו תדיר כיון דהוי בכל שנה ואיכא למיפרך על מילה ושאר קיבנות שכן תדיר, עכ"ל. ולפי"ז אין למילף בנין המזבח מהם דהא איכא למיפרך שכן תדיר, ובזה אמרתי ליישב קושית התפא"י (יומא פ"ו מ"ה) מההיא דיליף עהי אפילו בטומאה ותמה א"כ מצינו דעדול"ת שיש בו כרת, יעו"ש שתירוצו תמוה מאד דהרי באמת פריך ביבמות מתמיד וכמי כן מיבום. א"כ ממקום שבא הוי סתירה לדברי' דגם בכה"ג שאמרה תורה מפורש שיעשה כן הוי בכלל עדול"ת, אבל בעיקר קושיתו י"ל כנ"ל דאין למילף מזה משום דאיכא למיפרך שכן תדיר. ויעוין בשו"ע או"ח (סי' ק"פ סעי' ה') "נוהגים לכסות הסכין בשעת בהמ"ז ונהגו שלא לכסותו בשבת ויו"ט, וכתב ע"ז המג"א שם דהטעם משום ששלחן דומה למזבח ובמזבח כתיב לא תניף עליהם ברזל ובשבת אין בונין מזבח וליכא רמז למזבח, הרי מבואר להדיא דאין בנין מזבח בשבת ולא ביו"ט, ובדרך אגב אמרתי להביא מכאן סייעתא למש"כ כס' ערוך לנר (סוכה מ"א ע"א) בהא דאמרינן אין בנין ביחמ"ק בלילה דזה דוקא בנין המקדש עצמו, אבל בנין המזבח שפיר בונין בלילה, ע"כ. ולכאורה מכאן מוכיח כדברי' דאל"כ אמאי מכסין את הסכין בלילה לפימש"כ המג"א דבזמן שאין ראוי לבניהו אין צריך לכסות הסכין, ואכמ"ל. ולחתו"א בחגיגה (ו' ע"א) פשיטא לי' דבנין המזבח אינו דוחה יו"ט, ובדברי הג' ר' דוד פרידמאן ז"ל הובא ירושלמי ערוך פ' ר"א דמילה ובפסחים פ' א"ד וז"ל "התיבון והרי מזבח שנפל בשבת (פי' ולמה אינו דוחה שבת) ומשני מין מזבח ראוי ליבנות מאתמול" ולכן לרבנן דר"א הוי בכלל מכשירין שאינן דוחין את השבת.
אבל בכלל תמה אני על דברי מהרי"א הנז' דלמ"ל להביא ממרחק דבכה"ג עדול"ת שיש בו כרת משום דהוי עשה שלפני הדבור וגם למ"ל לתלות בשבת הא ברייתא ערוכה (עירובין ק"ה ע"א) ופסקה גם הרמב"ם דלצורך בנין מותר ליכנס לבית קה"ק אפילו בטומאה וא"כ לצורך בנין המזבח ודאי מותר ליכנס אף אם נאמר דלא דחי שבת. ועיין רמב"ם סוף (פ"ז מה' ביהב"ח הכ"ג.
גידולי הר הבית.
נשאלתי בדבר הזיתים הנגדלים על הר הבית מקום מקדשנו השמם בעוה"ר, והנכרים לוקטים שמה הזתים ומביאים למכור בשוקי ירושלים ת"ו, ונסתפק השואל הלכה למעשה אם זיתים הללו מותרים הם באכילה לבר ישראל. הנה בהשקפה ראשונה היה נראה לכאורה דלא מיבעיא למ"ד (במעילה י"ג