Tzvi Hirsch Kalischer · Seeking Zion, Jerusalem Edition · 1919
113scan
of 139

הר צבי נז

לע"ל לכו"ע הרי פליגי ר"י ור"ל (זבחים ק"ז ע"ב) במעלה בזה"ז אי חייב הרי להדיא דגם בקדושה שני' פליגי, והמעיין ברמב"ם וראב"ד (בפ"ו מה' ביה"ח) יראה דהכל מודים דבקדושת המקדש אין חלוק בין ק"ר לקדושה שני, ולמ"ד ק"ר ל"ק גם קדושה שני' לא קדשה לע"ל ואי קדשה לע"ל כבר .קדוש ועומד מק"ר וכן כתב הפרשת דרכים, וכן נראין מסוגיות הש"ס דבכל מקום דמיירי' מקדושת המקדש לא נזכר רק ק"ר בין למ"ד קדשה ובין.למ"ד ל"ק, והיינו משום דאין לחלק ביניהם וממילא למ"ד קדשה כבר נתקדשה מק"ר, ולכן נראה פשוט בהא דל"ג ופרשו רק בחורבן שני משום דחורבן שני חמיר טפי כדאמרינ' (יומא ט' ע"ב) ראשונים נתגלה קיצם ויודעים היו כי הם עתידים ליגאל בקרוב משא"כ בשני' שלא נתגלה קיצם, ועיין ב"ר א"ר חמא מתחילת בריאת שמים וארץ הראה הקב"ה ביה"מ בנוי וחרב ובנוי עיי"ש דמשמע דהגלות שבי ראשון ושני אינו נחשב לגלות כלל.

ובהאי ענינא דאיסור הבמות בזמן המקדש תמוה לי לשון רש"י (מלכים י"ט י') "את מזבחותיך הרסו במות יחיד הנעשות לשם שמים שהרי מוכח בית הבחירה בירושלים היה" ע"כ. ולכאורה הא מבואר במשנה ובגמרא דמשבאו לירושלים נאסרו הבמות, וכן יש לתמוה בלשון רש"י (שם י"ח ל') שב' רש"י "מלכי ישראל הרסו כל המזבחות והבמות שבארצם שנעשה לשם שמים" והרי מיום שנבנה בית עולמים אי אפשר להקריב בבמה כל זמן שהוא קיים, לכו"ע בלי חולק ואלי' בהר הכרמל הוראת שעה הי' כדמבואר בגמרא, ודוחק לומר דעל איסור הריסת המזבח מדבר אע"פ שכבר נאסר להקריב עלי' והרי מצינו שגנזו אבני המזבח ששקצים אנשי יון הרי מותר לנתוץ מזבח שנאסר, ואכמ"ל.

ונהדר לדידן דדין זה של קדושת המקדש אי בטלה בזה"ז תליא בפלוגתא וגירסת רש"י מוכיח כהראב"ד דל"ק וכן מסיק בס' ברכת הזבח (זבחים מ"א) ומסים שם והדבר שקול עד שיבוא מורה צדק, וכן נראה דעת הרדב"ז סי' תרצ"א שכ' "דע כי הראב"ד ז"ל סובר כי האידנא אין כרת למי שנכנס למקדש וכו' הרי שעיקר הדין הוא מחלוקת" עכ"ל. וא"כ איך אנו יכולים לעשות חובותינו במקום הבית הגדול והקדוש שמא כהראב"ד דאין לו קדושת המקדש ובבמה לא הותר קרבן צבור, ומה שהביא בס' כפתור ופרח שר"ח מפריש אמר לבוא לירושלים ושיקריב קרבנות בזה"ז, י"ל דהוא פסק כהרמב"ם ולדידי' לא הוי ספיקא כלל אבל אנן בדידן הרי קטן גילוי דעת מגדולי הדורות דמכלל ספיקא לא נפקא ובת' מהר"ץ חיות (סי' ע"ו) כ' שהנוב"י מהד"ק (או"ח ל"ה) תקע מסמורת בדברי הרב כפתור ופרח אבל המעיין בנוב"י יראה דלא נחית כלל להכריע להלכה, אדרבה מלשונו שב' שם "וכ"ז למאן דסובר דקדושת המקדש לא בטל" מזה משמע דדעתו נוטה דהוי ספיקא דדינא.

ובדברי הנוב"י הנז' דחשיב איסור נדה לאיסור מוסיף "מגו דאתוסף איסור לגבי פסח" לכאורה יש להעיר לפימש"כ מהרש"ל (יבמות ל"ג ע"א) וז"ל