Tzvi Hirsch Kalischer · Seeking Zion, Jerusalem Edition · 1919
112scan
of 139

הר צבי

בהך ברייתא תירוצא דרב יהודה.

ועיין קרן אורה שם דתמה על הר"ם דהשמיט דין זה להקדים לבן לתכלת ותירץ דלפי"מ דקי"ל כרבנן דאין מעכבין גם להקדים לית להו, וחזר והקשה דבתוספתא הנז' ל"מ כן דתנא התם תכלת אין מעכב הלבן ומ"מ תניא התם דמצוה להקדים לבן לתכלת, ע"כ. והנה לפימש"כ דהך רישא דתכלת אינו מעכב את הלבן אתיא נמי כרבי ולענין להקדים נשנית מיושב היטב, ואין להאריך בזה.

והנה אף שהעליתי ליישב שלא יהי' דבריהם נסתרים מהתוספתא, אבל הרי גם להפוך אין לנו הכרח גמור דבב"כ אין התכלת מעכב, ובלא"ה הרי דעת בעל המאור (שבת פ"ב) דאפילו בציצית תכלת מעכב את הלבן ומוכיח שכן גם דעת בה"ג, עיין פמ"ג בפתיחה כוללת לה' ציצית, ולזה י"ל דהא אנו כרוב הפוסקים נקטינן דתכלת אינו מעכב בציצית ומ"מ אכתי יש לדון קצת לפי"מ שהעלה השאג"א סי' ל"א דטומטום פטור מציצית בסדין אף מלבן, אע"ג דתכלת אינו מעכב מ"מ ראוי לתכלת בעינן, וא"כ יש לעיין לדידן שאין לנו תכלת וכיון דאינו ראוי לתכלת מעכב את הלבן, והנה בציצית י"ל דלשיטת רמב"ן דתכלת ולבן שני מצות הם א"כ ל"ש לומר דכיון דאינו ראוי לתכלת יפטר גם מלבן אבל בבגדי כהונה דהוי חדא מצוה יש לדון דנהי דאינו מעכב אבל מ"מ ראוי בעינן, אבל נראה דבכה"ג דהמניעה הוא מחיסרון בקיאות י"ל דזה לא הוי בכלל אינו ראוי דודאי אפשר גם היום למצוא תכלת למצוה, אמנם בעיקר הענין דחדית לן בס' דרישת ציון דתכלת אינו מעכב בב"כ משום דיליף מציצית יש לדון בה טובא דהא בציצית גופא נהי דאינו מעכב היינו דמצות לבן אינו בטל בחיסרון תכלת אבל מ"מ פשוט הוא דמ"ע של תכלת ביטל ועבר עלה בעשה דלגבי נפשה לענין מצות תכלת עצמה ודאי מעכבת ואם אפשר לו להשיג תכלת ודאי דאסור ללבוש טלית בלי תכלת כמו שאסור ללבוש טלית בלי לבן, והא דאנן לובשין טלית בת ד' בלי תכלת היינו כמוש"כ המרדכי (והו"ד בב"י ה' ציצית) דהתורה לא אסרה לבישת הבגד בשאי אפשר לו להטיל בה ציצית, ועכ"פ בציצית גופא הרי חיסר מ"ע דתכלת וממילא י"ל דבב"כ הוי בכלל חיסור בגדים דזה ודאי מעכב העבודה, ואיך נאמר דכמו דאינו מעכב בציצית. לא יעכב גם בב"כ הרי גם לענין מ"ע דציצית ודאי מעכב וביטל ועבר על מ"ע דתכלת א"כ גם בב"כ נימא דחיסר מב"כ, וי"ל ואכ"מ.

ח.

בב"ב (ס' ע"ב) ת"ר כשחרב הבית בשני' רבו פרושין בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות וכו', והקשה בס' עין אליהו דלמה לא פרשו כשנחרב הבית בראשונה, ומתרץ דבקדושה ראשונה איכא פלוגתא אי קדשה לע"ל ולמ"ד לא קדשה הרי הותרו הבמות, משא"כ בבית שני דלכו"ע קדשה לע"ל והבמות אסורות, עכ"ל, והנה מאי דפשיטא לי' דבבית שני קדשה לע"ל