Tzvi Hirsch Kalischer · Seeking Zion, Jerusalem Edition · 1919
114scan
of 139

הר צבי

ז"ל יש להקשות אמאי לא מוקי שנטמא יאח"כ חתך אצבעו או שאר מום דהא טימאה הותרה בציבור וכו' וצ"ל דלא ס"ל הותרה לגמרי אלא דחוי' היא וכו' תו לא חל איסור בע"מ, עכ"ל. מבואר מזה דלמ"ד טומאה דחוי' אף דשרי להקריב בטומאה מ"מ לא חשיב איסור טומאה כמאן דליתא, ולא חל איסור אחר שבא אח"כ, לפי"ז יש לדון דבאיסור נדה נהי דטומאה זו היוצאת מגופה גורמת שתאסר באכילת הפסח עכ"ז אפשר דהאיסור הוא משום טומאת מת לחוד דכיון דנעשית נדה שוב הדרא לאיסורא דטומאת מת דמעיקרא ודוחק לומר דסוף סוף איסור נ"ה מעכבתה מלאכול הפסח, דהא גבי נעשה בע"מ בשבת נמי אינו חייב משום בע"מ אף דהאמת הוא דבלא מום לא הי' נאסר בעבודה, אלא אמרינן דכיון דנעשה בע"מ שוב אנמ"ל דכבר נאסר משום טומאה, א"כ ה"נ כיון דנעשית נדה שוב אנמ"ל שכבר נאסרה בפסח משום טומאת מת והרי הרמב"ם פוסק דחוי' היא בצבור ואיסורא כמאן דאיתא מעיקרא, ואכמ"ל.

לכוון מקום המזבח.

בס' דרישת ציון ובת' מהר"ץ חיות כ' ומשו"ה הוצרכו לנביאים בבנין בית שני להעיד להם על מקום המזבח היינו משום דבמקדש ראשון נתקיים ערו עד היסוד ולא נשאר רושם אבל במקדש שני לא הי' כן כדאיתא במדרש איכה שנשאר כותל מערבי עד היום הזה, ומעתה נוכל לחשוב מקום המזבח כאשר נעשה חשבון צדק ע"פ מס' מדות ומכותל מערבי נוכל להבחין מקום המזבח ל"ב אמה, ע"כ, ואני תמה על דבריהם הללו דהרי ירושלמי ערוך הוא לפנינו (יומא פ"א) שאלו את ר"א דורות האחרונים כשרים מן הראשונים אמר להן עידיכם הבחירה יוכיח אבותינו העבירו את התקרה ויגל את מסך יהודה אבל אנו פעפענו את הכתלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה, הרי מבואר להדיא דאדרבה פסוק זה על חורבן שני נאמר, וכן בתלמודא דידן (גיטין נ"ז ע"ב) מבואר דהפסוק ערו עד היסוד על מקדש שני נאמר ולא על הראשון.

בת' מהר"ץ חיות וכן בס' חתן סופר שניהם לר"א נתכונו להוכיח דאפשר לכוון מקום המזבח גם בזה"ז מדקיי"ל להלכה דחייבים היום משום שחוטי בחוץ משום דראוי לפנים, ואם לא היינו יכולים היום לכוון מקום המזבח פשיטא דאין מקום לחייב על שחוטי חוץ משום דאינו ראוי לפנים, ע"כ ת"ד. וראי' זו איני מכיר מלבד מה דנראה לי מתום' (זבחים ס"א ע"א) דאף למ"ד ל"ק לע"ל עיקר פטורו מחיוב שחוטי ח"ץ בזה"ז הוא רק מטעם דיחוי ומשום דס"ל בע"ח נדחים אבל לא משום דחסרים לנו היום ואין לנו לא מקדש ולא מזבח דאי משום הא לא הוה בכלל אינו ראוי לפנים, וכמוש"כ לעיל, הנה בר מן דין הא אנן בשיטת הרמב"ם קיימינן דלדידי' באמת מקריבין אע"פ שאין בית ומקום המזבח מקודש ועומד אלא שאין ידועים לנו איה