Tzvi Hirsch Kalischer · Seeking Zion, Jerusalem Edition · 1919
108scan
of 139

הר צבי

בכה"ג ואיך יתכן לומר דלטעמייהו אולי שפירשו לדברי ר' יוחנן בקטורת הרי ר' יוחנן ס"ל להדיא כרבנן דר"ש ואליבא דרב המנונא שם במנחות ה"ט דמקדיש לשוחטה בחוץ חייב כרת ואי ס"ד לומר דלהכי מוקמי לי' בקטורת משום דבזבח לא התנדב כדרך המתנדבים הא כיון דלא חל ההקדש גם כרת ליכא דהא חולין בעלמא נינהו א"ו לאו משום דר"י ס"ל דמקדיש בזה"ז הוי שלא כדרך המהנדבים, ומה שהניח בצע"ג שיטת התוס' בפסחים דחששא הוא שהקדישו מחיים ולא הוי כדרך המתנדבים א"כ גם כר"י לא אהיא דר"י נמי ס"ל כר"ש דאם לא התנדב כדרך המתנדבים אין כאן נדר כלל, ע"כ. לכאורה לפמש"כ תוס' (מנחות ק"ג ע"א) דאפילו אליבא דחזקיה דר"י אית ליה כר"ש דבהאומר הרי עלי מנחה מן השעורים דפטור מ"מ באומר הרי עלי עולה שאקריבנה בבית חוניו פליג על ר"ש וחל ההקדש, יעו"ש מילתא בטעמא דהך פלוגתא דר"ש ורבנן במקדיש להקריב בחוץ לא תליא באידך פלוגתא דידהו בהאומר הרי עלי מנחה מן השעורים וכן נראה מדברי התוס' (שם ק"ט ע"א) שכתבו "אין שייך כאן תפוס לשון ראשון ואחרון" וכו' ומשמע דבאמת חד לישנא הוא ומ"מ פליגי, ולרבנן אף דלא הוי כדרך המתנדבים מ"מ חל ההקדש, ושניא ההיא דהאומר הרי עלי מנחה מן השעורים דגם לר"י אין מקום לחלות נדרו רק אי אמרינן פלגינן דיבורא ותפוס לשון ראשון, או משום דא"א מוציא דבריו לבטלר, וע"כ מתחלה הי' כוונתו על מנחה סתם משום דבל"ז הוי נדר ופתחו עמו דהא מנחה לא קבל עליו ואיך יתחייב בדבר שלא נדר משא"כ במקדיש עולה להקריבה בחוץ, כשנבוא לדון על עצם ההקדש שתהא הבהמה נתפסת בקדושת עולה הרי יש לו שפיר מקום לחול מכח לשון נדרו ואי משום דלא הוי כדרך המתנדבים בזה פליגי רבנן על ר"ש ואמרי דההקדש אינו מעוכב בשביל זה, וכן פסק הרמב"ם כרבנן דר"ש, המורם מכל האמור דמש"כ החתם סופר להתיר הקרבה בזה"ז מכח ממ"נ משום דגם להראב"ד ליכא למיחש משום קדשים בחוץ, הרי נתבאר דאין יסוד לדבריו אלה, לפי"מ דקיי"ל דאפילו מקדיש להדיא להקריב בחוץ ענוש כרת ומכש"כ בכה"ג דנ"ד דמקדיש סתם, ואפילו לרבא דס"ל דמקדיש עולה שאקריבנה בבית חוניו א"ח כרת על שחיטתו בחוץ ולדידי' אינה קדושה כלל (עיין מנחות ק"ט) מ"מ בנ"ד יש לדון בזה דהנה התוס' (כתובות נ"ו ע"א) הקשו דבאומר הריני נזיר ע"מ שאגלח בבית חוניו וכו' והא מתנה עמשכ"ב הוא דאין גילוח אלא במקדש, ואר"י דלא אמרינן מעמשכ"ב תנאו בטל אלא היכא שמהכוין לעקור משכ"ב אבל התם סבור הוא שיש מצוה בבית חוניו כמו בביה"מ ואין מתכוין לעקור, ולפי"ז הי' מקום לדון בנ"ד לשטת הראב"ד דמקדיש הפסח להקריבו בחוץ לא הוי מעמשכ"ב ותנאו קיים, אמנם התוס' בנזיר תירצו באופן אחר, וז"ל וי"ל דמשמעות לשונו הרי הוא שנים, משמע נזירות מעליא וכו' ומשמע נמי שאינו מכוין כ"א לצעורי וכו' ונזירות מתלא תליא וקאי וכו' עכ"ל, ולפי דבריהם הללו עיקר טעמא דלא חל הנזירות משום דמעיקרא גלי בלישנא דמשתמע לתרי אפי ואם גלח בחוץ אגלמ"ל דמעיקרא לא נתכוין לנזירות כלל, משא"כ בנ"ד במקדיש פסח להקריבו הרי