נד הר צבי
התנדב כדרך המתנדבים אינו קדוש, עכ"ל. ומפני שהדברים ניכרים כי יסוד דבריו אלה בנויים על דברי ת' חת"ם שלענ"ד יש לדון בהם טובא אמרתי להציגם ולשומם כה, וז"ל החת"ם (או"ח סי' קל"ט) "בסוף ה' מעה"ק פסק הרמב"ם כר"י דהשוחט ומעלה בחוץ וקדשים בזה"ז חייב דראוי לבא בפנים וכו' נמצא לרמב"ם המקדיש בזה"ז לא הוי שלא כדרך המתנדבים, וצ"ל דמפרש סוגיא דפסחים כפירש"י דל"ח שהקדישה מחיים דא"כ כר"ש נמי אתי שהרי התנדב כדרך המתנדבים, ותוס' לטעמי' דס"ל בזבחים (נ"ט ע"א) דר' יוחנן לענין העלאת קטורת מיירי ולא לענין קדשים הצריכין מזבח, ולדידי שיטת תוס' צ"ע דעיקר פלוגתא דר"י ור"ש הוא דר"י ס"ל היכא דא"א לקיים שניהם כגון מנחה מן השעורים אמרינן דא"א מוציא דברי' לבטלה ואמרינן שהתנדב כדרך המתנדבים וא"כ צע"ג להתוס' דחששא הוא שהקדישו מחיים למזבח ולא הוי כדרך המהנדבים א"כ גם כר"י לא אתיא, עכ"ל החת"ם, והנה מלבד מה שהבאתי לעיל (באות ד') דמדשתיק ליה הראב"ד להר"מ שם בסוף ה' מעה"ק משמע דגם הראב"ד ס"ל דחייב כרת שוחט ומעלה בזה"ז אף דלשיטתו אינו ראוי בפנים דא"א להקריבו בזה"ז, ולא כדמשמע מלשון החת"ם דדוקא לרמב"ם משום דמקריבין בזה"ז מה"ט חייב בחוץ דהוי כדרך המתנדבים. אבל בר מן דין שותא דמרן לא ידענא, דהרי התוס' בפסחים שפתם ברור מללו דהתם אם מקדיש אפילו מחיים כיון דמקדיש לשחוט בחוץ הר"ז משנה ערוכה (מנחות ק"ט ע"א) דלר"ש אינו כדרך המתנדבים ולא הוי הקדש כלל (ומה שהביאו בשם תוספתא הוא ט"ס) וא"כ כלפי לייא דברי החת"ם דהרמב"ם א"א ליה לפרש ההיא דפסחים כהתוס' הא בודאי לא יחלוק על המשנה דמפורש כהתוס' דמקדיש ע"מ להקריב בחוץ לא הוי כדרך המתנדבים לר"ש, גם עיקר יסודו דמדמחייב הרמב"ם שוחט ומעלה, בזה"ז בחוץ הרי דס"ל דהוי כדרך המתנדבים גם לר"ש, הא באמת שם במנחות פליגי בזה ר"ש ורבנן במקדיש עולה להקריבה בבית חוניו ולרבנן אה"נ (אף דלא הוי כדרך המתנדבים דחל ההקדש ועניש כרת שיחט ומעלה בחיין ואנן כרבנן קי"ל כדמבואר ברמב"ם (בפי"ד מה' מעה"ק ה"ז) "דחייב כרת על העליחה בחוץ" וזה ודאי דלא כר"ש וא"כ התם בפסחים דאליבא דר"ש אזלא ודאי גם להרמב"ם י"ל כהתוס' דהוי כמקדיש לשוחטה בחוץ ור"ש לשיטתו אין זה כדרך המתנדבים ולא חל ההקדש וכדקאמר ר"ש להדיא כן שם במנחות.
גם מש"כ החת"ם דתוס' לטעמייהו דמוקמא ההיא דר' יוחנן דוקא בקטורת לענ"ד לא קרב זא"ז דהתם בזבחים הא דמוקמי לדר"י בקטורת דוקא הוא מכח קושיתם שם דלא עדיף משלמים שנשחטו קודם פתיחת דלתות ההיכל דפטור משום דמחוסר מעשה בנין המזבח תו לא מיקרי ראוי לפתח אה"מ אבל לענין חלות ההקדש לא פליגי כלל דבודאי לרבנן חל ואסור בהנאה ככל הקדש דעלמא, ורק לענין חיוב כרת מעכב זה שאינו ראוי לפנים, משא"כ דבריהם בפסחים יסבו רק אליבא דר"ש דהוא חילק עלייהו דרבנן בעיקר חלות ההקדש, והרי גם שם בפסחים מבואר דלרבנן דר"ש שפיר חל ההקדש אף בכה"ג