הר צבי נה
הרי אנן סהדי דלקרבן והקדש גמור קא מכוון, ועכ"פ בלשונו אין רמז כלל דלאו להקדש נתכוין ואיך נאמר דלא חל ההקדש וכי קדושה שבו להיכן הלכה, ואין להאריך בזה אחרי דבלא"ה קי"ל כרב המנונא דגם במפורש להדיא הרי זו עולה להקריבה בחוץ חל ההקדש וענוש כרת בחוץ. שוב נזדמן לי קובץ תו"מ (ש"ר סי' ט"ז) ראיתי להרה"ג ר' שמעון סופר יצ"ו (רב דק"ק ערלוי) ב' שם והנה יכולים להקריב ממ"נ אי הלכה כהר"ם דמקריבין אע"פ שאין בית מותר ואי כהראב"ד ואין שום קדושה מקריב על ספק ולא הוה חולין בעזרה, ולא חייב על שוחט בהיין- כיון דאינו ראוי לפנים, עכ"ל, והנה באות ד' כבר נתבאר דאין יסוד לדברים הללו מלבד דהראב"ד לא השיג על הר"ם בדין שוחט ומעלה בזה"ז, זולת זה הבאתי דלכו"ע אסור לשחוט פסח בבמה אף בזמן היתר הבמות, גם לו יהיבנא לי' דליכא כרת עכ"פ איסור דאורייתא ודאי איכא אף באינו ראוי לפנים, ואכמ"ל.
והנה מצאתי להגר"ד מקארלין ז"ל שכתב "נראה דזה היינו יכולים לתקן להקדיש קרבן פסח על תנאי אם המקום קדוש לעתיד כשיטת הרמב"ם יהיה הקדש לקרבן פסח ואם המקום חול עתה יהי' חולין והזריקה יהי' כזורק מים בעלמא וההקטרה כשורף חלב בעלמא" ועכ"ז מסיים ע"ז בסוף "אך לא נוכל לעשות זאת לדעת הרמב"ם מכמה דברים וספיקות, ואם נטעה בהם נתחייב כרת על הכניסה למקום הבית לדעת הרמב"ם כיון שלא נתבטלה קדושת הבית" עכ"ל, ויש להוסיף על דברי' דעדיין עומד לנגדנו עכוב גדול מה נעשה בבגדי כהונה, דהא קיי"ל כרבי (יומא ו' ע"א) דאבנטו של כהן הדיוט הי' כלאים, וכיצד ילבש כלאים מספק שמא כהראב"ד הרי לובש כלאים שלא במקום מצוה, ולכאורה י"ל דמזה אין לחוש לפי"מ דמבואר בסוף ה' כלאים פלוגתא דהר"ם והראב"ד בלובש בגדי כהונה שלא בשעת עבודה אי לוקה משום כלאים וכן פליגי בזה בתוס' (חולין ק"י ע"ב, ובמנחות) וא"כ שוב שרי ממ"נ להרמב"ם הרי שפיר לובש כלאים דהוי שעת עבודה, ואי כהראב"ד דהוי כשלא בשעת עבודה הרי הראב"ד לשיטתו הותרו כלאים בב"כ בכל ענין אף שלא בשעת עבודה, אבל לאחר העיון ז"א דהרי כבר הקשו על הראב"ד מהא דאמרינן (ערכין ג' ע"ב) נהי דאשתרי בעידן עבודה שלא בעידן עבודה לא אשתרי דעכצ"ל דגם להראב"ד לא הותר רק בזמן הראוי לעבודה וכן מצאתי בס' ביה"ל, ובזמן שאינו ראוי לעבודה כגון בלילה גם הראב"ד מודה דאסור משום כלאים, ועוד דהרי עיקר מקור דברי הראב"ד הם מההיא (יומא ס"ט ע"א) דתניא ב"כ היוצא בהן למדינה אסור ובמקדש בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה מותר מפני שבגדי כהונה נתנו ליהנות בהן" וא"כ הרי ממקומו הוא מוכרע דבמדינה אסור, ולפי"ז בזה"ז לשיטת הראב"ד הרי גם העזרה כשאר מדינה דמיא ואסור משום כלאים, ופשוט דלהראב"ד אין לומר כתירוץ הכ"מ אליבא דהר"ם דהך ברייתא לאו לענין כלאים מיירי אלא לענין נהנה מן הקדש דא"כ איך מוכיח דגם בשלא בשעת עבודה ליכא איסור כלאים, הרי ע"כ להראב"ד לענין יד איסור