מאמר קדישין ל
ראיה ממשנה עדיות פ"ח שאין אליהו בא לא לרחק ולא לקרב כו' וכפי' הרע"ב שאינו בא לברר מי נטמע כו' משפחה שלא נודע פסולה יניחנה בכשרות, וכן כתב הרמב"ם בסוף הלכות מלכים דהכל יהיה בחזקת כשרות ואין אליהו בא רק לברר כל שבט ושבט וביארתי בדרכינו המשנה הנ"ל דקשה וכי הלכתא למשיחא למה צורך הלכה למשה מסיני על הדבר אשר יהיה בימי המשיח, הלא יבוא וכל קדושיו עמו וידעו מה לעשות ? וע"ק הלא גלוי וידוע לפניו יתברך שלעתיד לא יהיה לנו ספר יוחסין ולמה לא יוצרך אליהו לברר כהן צדק לעבודה? ולדרכינו מובן היטב, שגלוי היה לפניו שיבנה מזבח לעתיד ועדיין אליהו לא בא וגלוי היה שיופסק היחוס ויחשבו ישראל שבלתי אפשר להקריב עד שיבוא אליהו לגלות מי כהן צדק ובלעדי קרבן יתעכב גם משיח גם נביא לזה הקדים תרופה להודיע על ידי הלכה למשה מסיני שאין צורך להמתין על נביא שגם אליהו יניח הכל בחזקתו ואפי' מי שיהיה באמת פסול לא יגלה אותו מאחר שהדין תורה הכשירתו על ידי רוב וחזקה טהור הוא והיה לה' מגישי מנחה בצדקה של דת תורתנו .
ג) ובענין בגדי כהונה, לפי דעת המ"ל מהלכות כלי מקדש דאבנט של כהן הדיוט ממש ככהן גדול שעשוי מד' מינים עם תכלת וארגמן, הנה המ"ל לא יצא לחלוק על הרמב"ם רק נתחבט מאוד בדברי רמב"ם ונדחק, אבל לעניית דעתי דברי הרמב"ם מוכרחים, דלכאורה קשה מנא ליה להר"מ לפסוק כמאן דאמר אבנט כהן הדיוט של כלאים כו' וכתב הכ"מ כיון שיש פלוגתא בין רבי ורבי אליעזר ברבי שמעון קיימא לן הלכה כרבי מחבירו, תמיה לי הא ביומא (דף י"ב) מביא גם כן פלוגתא דרבי דוסא ורבי בזה. דרבי דוסא ס"ל של בוץ היה משום הכי כהן הדיוט משמש בהן כל השנה. ואם כן רבי דוסא ורבי אליעזר ברבי שמעון הוה ליה רבים נגד רבי ואין הלכה כרבי מחבירו רק מחבירו, ואפשר לומר דסמך אסתמא דש"ס (עירוכין ג'), הכל חייבים בציצית כהנים לוים וישראלים כהנים פשיטא איצטריך הואיל ואשתרי כלאים לגבייהו בעידן עבודה, וקשה הא למ"ד אבנט של בוץ היה מי אשתרי כלאים לגבייהו, אלא ודאי סבירא ליה לסתמא דש"ס כמ"ד אבנט של כלאים, אך יש לומר דמיירי מכהן גדול, דכיון דכל כהן ראוי להיות כהן גדול הוי אפשרות היתר כלאים לעבודתו וכזה מיושב קושית תוספות על רש"י (יומא ס"ט) ד"ה קשין הן שהקשו כיון דקשין הן מאי קאמר בעירוכין דאשתרי כלאים לגבייהו, ומזה הוכיח דלא כרש"י וסבירא ליה דקשין אסור בלבישה מן התורה ולהנ"ל יש ליישב פירוש רש"י דסבירא ליה כהנ"ל דשם מיירי רק בכהן גדול מדלא קאמר הניחא אי אבנט של כלאים כמו בכל הש"ס כה"ג נאמר הניחא, דהא לאידך מאן דאמר נשאר פירכת הש"ס, אלא ודאי מיירי רק מכהן גדול וא"כ י"ל דוקא אבנט קשה הוא אבל חושן של כהן גדול הוא רך והוא כלאים ואשתרי כלאים לגביה, אבל ביומא דמיירי רק מאבנט בהדיוט קאמר שפיר קשין הן והשתא אין ראיה לרמב"ם לפסוק כרבי מחבירו .
לכן נראה לי ליישב כל הקושיות על רמב"ם והם: (א) קושית הנ"ל מנא ליה לפסוק כרבי, (ב) קושית המ"ל למה לא ביאר רבינו דאבנט של ארבע מינים