Tzvi Hirsch Kalischer · Seeking Zion and First to Zion · 1866
56scan
of 88

מאמר קדישין

כשעלו מן הגולה בבית שני עכ"ל, הרי להדיא דרק בשביל ריעותא ברורה הוצרכו להתייחס, אבל אי לא היה ריעותא היינו סומכין על החזקה בלי התייחס ומה דאמר בש"ס שם שלא התיר להם אלא קדשי הגבול היינו בזמן הריעותא הברורה כפירש רש"י אבל אחרי שכבר נתבררו ונתלבנו בימי בית שני על ידי ב"ד של כהנים בקירוב וריחוק אזלה הריעותא וסמכינן על הרוב מן התורה וכן היש"ש שהביא רבינו שהחמיר בענין חרמים, כתב דאם לא הרוב קרוב למחצה שנתבלבלו הרי דאף הרש"ל שהפריז על המדה יותר מדאי מכל מקום החזיק דרובן כשרים ומן התורה ודאי אזלינן בתר רוב ורבנן עשו מעלה ביוחסין ודוקא כשאין עשה לנגדו עשו מעלה להצריכן יחוס, אבל כל שיש ביטול עשה נשאר ע דין תורה שסמכינן ארובא וחזקה ולפי זה בנ"ד.

אם יהיה לנו רשות לשרת בקודש ודאי יש מצות עשה רבה של עבודה ובביטול עשה סמכינן אדין תורה ואם כן אין ראיה ג"כ מתשו' חוט השני וסייעתו שהחמירו להם בדבר שאסור לזרים דכולם איירי בלא ביטול עשה משא"כ בנ"ד.

ואם יטעון הטוען דדוקא כשיש כבר עשה סמכינן אדאורייתא, אבל לעשות פעולה לבנות מזבח ולעשות עשה ולסמוך אחזקה מנין? שתי תשובות בדבר, חדא דבפסחים ס"ט מוכח דעשה דוחה אף שעדיין אינו מחויב כמו בערל שלא מל חייב כרת על עשה דקרבן פסח כדאמר בש"ס שם להדיא מטעם זה, ועוד גם היום יש עשה דעבודה רק שיש עכוב ואונס מצד המלכות דשם, אבל כשיש רשות הא קיי"ל קדשה לעתיד לבוא ואם כן כל שיש מצדקא בעולם לעשות אפשרות הרשיון, הרי עוברין בעשה כל יום ויום וממילא סמכינן אדין תורה ועוד דלבנות מזבח ג"כ יש עשה אם יורשה לנו וכיון שיש עשה לבנות ממילא יש גם כן עשה דעבודה כמקדם וזה ברור, ועוד נראה לענ"ד כיון דמן התורה ודאי אזלינן בתר רוב וחזקה לא יכולין חכמינו ז"ל כלל לעקור עשה דאורייתא היכי דלא אפשר במיוחסין, דא"כ נעקרה המצוה לגמרי והרי המגן אברהם בסי' תקפ"ט סעיף קטן ד' כתב דהיכי דנעקרה המצוה לעולם לא עבדינן תקנתא דהא דיש כח ביד חכמינו ז"ל לעקור היינו באקראי כגון שלא לתקוע שופר בשבת של שנה זו אבל לעקור המצוה לעולם לא, ואם כן איך נעקור עבודה לעולם בשביל מעלה.

ועוד נראה לי דגם המחמירין יותר מדאי מודים דמהני בדיקת ד' אמהות כמו שפסק רבינו תם בספר הישר מובא בתוספות פרק עשרה יוחסין דף ע"ו ד"ה צריך שיבדוק עיין שם דבדיקה מהני אפילו לענין עבודה דחמיר, וזה מדויק בל' המגן אברהם סימן תנ"ז סעיף קטן ט' שכתב על דעת המחמירין בענין חלה לכהן וזה לשונו שאין מחזיקין אותו לכהן ודאי דדילמא נתחללה אחת מאמותיו וכן כתב רש"ל ומהר"י עכ"ל, הרי דלא נקט טעם הספק שמא נתבלבלו ואינו כהן כלל, דודאי לא חיישינן להכי נגד רובא וחזקה, רק דמחמרינן לאחת מאמותיו כדמצינו בעבודה משום הכי נהוג שאין מאכילין, ומלבד כל הנ"ל כבר הבאתי ראיה