Tzvi Hirsch Kalischer · Seeking Zion and First to Zion · 1866
55scan
of 88

מאמר קדושין כט

ומחוייבים לעשות עשה דוקדשתו מדינא ולהחמיר בכל איסורי כהונה, והאריך בראיות נכוחות לנגדו, ויפה הורה לנו רבינו לדינא, אך בדברי ריב"ש נדחק שמ"ש נהגו הוא על פי הדין ולעניית דעתי יש ליישב זה בלי דוחק, דהרב המגיד כתב בפרק כי מהלכות א"ב הלכה ג' על דברי הרמב"ם מי שבא בזמן הזה ואמר כהן אני אינו נאמן ולא נקרא בתורה וכתב המגיד וראיתי מי שהקשה על רבינו בזה"ל מנהגינו לקרות ראשון וכן הדין נותן דלא אכפת לן אם קרא ראשון, מאי אמרת שמא יעלו מקה"ת לתרומה כולי האי לא חיישינן בתרומה דרבנן, עד כאן. ואני אומר אין מביאין ראיה ממנהגא בטעות ומכל מקום אפשר שמפני שאין נוהגין בארצותינו בתרומה לא חששו מלהאמינו בקריאת התורה ואף על פי כן אין ראוי לעשות כן עכ"ל המגיד ולפ"ז מיושב קושית רבינו נ"י על הריב"ש הא איכא ספק עשה דוקדשתו י"ל משום דיש להוש שיעלו מקריאת התורה לתרומה דרבנן במקום שנהגו והיה ראוי לעבור בעשה של ספק משום חששא זו. שהרי אפילו ודאי עשה יש כח ביד חכמים לעקור בשביל גזירה דרבנן כל שכן ספק עשה רק שכבר נהגו דלא חיישינן לזה לומר שמא יקילו לאכול קדשי גבול משום הכי כי מפני תיקון נהגו שלא לבטל הכהונה מפני חששא זו וכלשון שהובא במגיד הנ"ל .

אך תמיהא לי על הריב"ש שהוא נגד רמב"ם הנ"ל, שכתב שם בזמן הזה אינו נאמן על פי עצמו, אבל על פי עד אחד נאמן לקרות ראשון ולאכול קדשי הגבול, הרי להדיא דלהקל לאכול קדשי הגבול דאסור לזרים גם כן מחזיקין אותו לכהן גמור, וא"ל דרמב"ם על זמן הגמרא קאמר ולא על דורותינו, ד"א דאם כן אין מקום לכל דברי המגיד לא קושיא ולא פירוקיה ממנהגא דזמן הזה על זמן הגמרא ועוד דרמב"ם פרק זה מוסב על זמנינו כמו שכתב שם ה"ג כהנים שבזמנינו אוכלין אותה בחזקה ויותר קשה שכתב שם הלכה י"ג מי שבא בזמן הזה וכולי ואוסר עצמו בגרושה כו' ואם נשא או נטמא לוקה עכ"ל והרי זה פשיטא שאין עונשין על הספק וגם אין עונשין על פי עצמו אלא אם כן הוחזק שלשים יום כמ"ש המ"ל שם וכמ"ש רמב"ם סוף פרק א' מהלכות א"ב ואם כן הרי להדיא דגם להקל מחזיקין אותו לכהן ודאי אם הוחזק רק שלשים יום דבכל דוכתי עונש מלקות כעונש נפשות ואולם על ידי סברתו של רבינו האיר לי נתיב ליישב דעת הריב"ש ומגן אברהם והוא מה שאמר רבינו לעיל דבנשיאת כפים כיון שיש עשה סמכינן אחזקה אף שיש ספק שעובר בעשה אם אינו כהן, הא זה ג"כ ספק שעובר בעשה אם הוא כהן ואם כן בנ"ד נמי כיון שיש עשה לענוש מי שחייב עינש. (וכדמצינו בשבת ק"ז שצריך לימוד על מיתת ב"ד שאינו דוחה שבת) משום הכי הניחוהו על דין תורה דאזלינן בתר חזקה ולזה מורה הריב"ש, ומזה נראה לי יסוד מוסד דודאי מן התורה כל כהן הוא בחזקתו בין להקל בין להחמיר כדמוכח ברמב"ם הנ"ל וכמו שכתוב בפרק א' מהלכות א"ב דשורפין על החזקות כל שהוחזק בעיר שלשים יום אפילו על פי עצמו וכאן כתב דלוקין על החזקה וכמ"ש המ"ל דבהוחזק מיירי, וכן יש ראיה ברורה מרש"י (כתובות כ"ד) דברי המתחיל בקשו כתבם המתייחסים, לפי שהתחתנו בגולה בגויי הארץ וילדו להם בנים ככתוב בספר עזרא והם חללים, על כן הוצרכו הנולדים בגולה להתייחס כשעלו