מאמר קדישין
כהנים ולוים קרוב לודאי שנתבלבלו, ואם לא הרוב הוא קרוב למחצה שנתבלבלו עד כאן לשונו, ועיין במגן אברהם סימן ר"א סעיף קטן ד', הרי דדן לספק גמור לכהנים שבזמנינו, ועיין בתשובת שבות יעקב חלק א' סימן צ"ג דמחזיק לדברי מהרשד"ם ונדחק מאוד בדברי הריב"ש סימן שמ"ח, ואני בעניי איני נמנה לזה להתיר לכהנים שבזמנינו שום קולא מה שאסור לכהנים אבל מכל מקום כיון דגדולי רבותינו הריב"ש ומהרי"ו הרש"ל חוט השני, הרב מוהר"ש יפה דנו אותם לספיקות שלא להתיר להם שום דבר שאסור לזרים איך נמסור להם לעבוד עבודה.
גם יש לדון בבגדי כהונה כאשר מפשוטו נכונים דברי המ"ל דפ"ח מה' כלי מקדש דאבנט דכהן הדיוט ממש כאבנט דכהן גדול ועשו מד' מינים ובתוכם תכלת והיינו צבוע בדם חלזון כמ"ש המ"ל שם הלכה כ"ב : ואף דמדברי רמב"ם משמע דרק בתכלת לציצית הוא כן וכן כתב במרכבת המשנה בפרק ב' מהלכות לציצית, מכל מקום הא רש"י בחומש פרשת תרומה כתב במפורש שהוא מדם חלזון, ואם כן נפל פיתא בבירא עכשיו אין לנו חלזון, גם אחד מהן הוא ארגמן אף דהרמב"ם כתב שהוא צבוע אדום, הא ברש"י בחומש מפורש שצבוע בצבע ארגמן ומי יברר לנו עתה איזה צבע נקרא בשם ארגמן, וגם הראב"ד יש לו שיטה אחרת בפשט ארגמן ואם כן איזה אבנט נעשה לכהנים לעבוד, ואין בידנו לעשו' עד שיערה ה' ממרום רוחו עלינו להביא הגואל האמיתי להורות בצדק.
ידידי אוה"נ דש"ת בלו"נ הק' עקיבא בהרב מהר"ם גינז"ל.
ב) הן אלה דברי רבינו הגדול אשר הרחיב בבקיאותו וחריפותו, כי כל דברי הפוסקים ותשובות גאוני קדמאי ובתראי אסף בחפניו כמלוא קומץ ידו הגדולה הערוכה בכל ומי כמוהו מורה ומי אנכי כנמלה נגד הגדול בענקים, לולי כי הש"י ברוך הוא היה בעזרי בענין זה על דבר אמת וענות צדק של רבינו ז"ל אשר שמע לקול תשובתי לעשות חיל נגד רבת הראיות הנכוחות אשר הביא לנו.
וזאת העתק תשובתי אל קדוש ישראל אדמ"ו הגאון החסיד הנ"ל.
שלום וכו'. הן כל יקר ראתה עיני, כי זכני השם יתברך באמרי קדוש אשר כוננו ידיו הקדושים והנני אומר לו תשואת חן על טרחתו לשמח נפש עבדו ותלמידו בנועם אמריו ובשעשוע פלפולא דאורייתא ויורני. ויתמוך לבי להורות לפני דרך אלכה בו, ישלם השם יתברך פעלו הטוב, כי לו נגלו כל תעלומות, ערוכה בכל ושמורה ומבארו ישאבון תלמידיו הדולים מים מדליו והנני מוכרח להעמיס עוד. טרחת מכתבי אליו, כי תורה היא וללמוד אני צריך ומן השמים שכרו כפול:
רבינו נ"י הפליא על מהרשד"ם שמקיל בכהני זמנינו בשבויה עד מפי עד ושקריאתם לתורה ראשון הוא מנהגא ושאמת הם בחזקה ומידי ספיקא לא נפקי ומחוייבים