מאמר קדישין כח
בעלמא, וכמו שכתב גם כן די לנו להחמיר במה שהוא איסור ודאי, משמע דגם זה רק מדרך חומרא ולענ"ד במ"ח כ"ת אינו כן, כיון דמכל מקום הם בחזקת כהנים מידי ספקא לא יצאו ואסורים מדינא באיסורי כהונה של ודאי, וכן מדרך חיוב לקרותם ראשונה מספק שמא הם כהנים ומתחייבים לקיים בהם מצות עשה וקדשתו, ומה שכתב הריב"ש נהגו היינו שנהגו על פי הדין, שהרי עולים לנשיאי' כפים דלא שייך בזה משום חומרא בעלמא, דהא אם אינם כהנים עוברים בעשה, (עיין מגן אברהם ר"ס קכ"ח) ובתשובת חוט השני ס"ס כתב וזה לשונו וגרסינן פרק האשה רבה מנין שאם לא רצה דפנו תלמוד לומר וקדשתו, ואין חילוק בזה בין הראשונים שהיה להם כתב יחוס רק לענין להתיר להם דבר שאסור לזרים, אבל לענין לאסור להם שום דבר שאסור לכהנים אין חילוק עד כאן לשונו, והיינו דלא כהרשד"ם הנ"ל, ומכל מקום זהו רק שלא להתיר להם שום דבר שאסור לכהנים, אבל מכל מקום להתיר להם שום דבר שאסור לזרים יש חילוק בין דורות הראשונים לכהנים שבזמנינו, כאשר באמת לענ"ד מסתבר הדבר שאין להקל להם בשום ענין פסולי כהונה דדבריהם כיון דהוחזקו לכהנים, והרי הריב"ש בעצמו כתב בסימן שמ"ח לאסור גרושה דרבנן לכהן, ומשמע כן לכהנים שבזמננו אבל מכל מקום י"ל כדעת חוט השני להחמיר שלא להתיר להם דבר שאסור לזרים ומה דנושאין כפים צ"ל כיון דהוחזקו לזה הוחזקו או כיון דגם בהיפוך בביטול נשיאת כפים עוברים גם כן בעשה (אלא דמכל מקום היה ראוי לדון שלא לקרותם לעלות וליכא עשה) גם המהרי"ט בתשובתו סימן קמ"ט דן הכל שלא להקל להם בשום דבר שאסור לכהנים ודאין, אחר כך מצאתי הדברים כהווייתן להרב מוהר"ש יפה בספרו יפה מראה על הגדות ירושלמי, שכ' בברכות פ"ח ה"ב דברי המתחיל המשתמר בכהונה מעל, וזה לשונו מה שאין נזהרין עתה בזה יש ללמוד עליהם זכות לפי שאין עכשיו כהן מיוחס ודאי ורבים מהם מזוייפים וכדרך שכתב הריב"ש סימן צ"ד, אבל מכל מקום אין לשום כהן להקל בשום איסור כהונה, שמאחר שמחזיק עצמו לכהן יש לו לנהוג כל דיני חומר כהונה דאזלינן בתר חזקה לחומרא והוצרכתי לכתוב זה לפי שראיתי מי שכתב ללמוד מדברי הריב"ש הנ"ל להקל לכהן באיסור כהונה דרבנן וליתא שהרי הריב"ש עצמו החמיר בסימן שמ"ח אפילו בתרומה דרבנן לכהן שבימיו עכ"ל, הרי כדברינו שאין להקל להם בשום ענין דאסורים לכהן דאזלי בתר חזקה לחומרא מכל מקום מבואר מדעת מהר"ש דלקולא להתיר להם מה שאסור לזרים לא דנין להו לודאי כהנים, וכן כתב מהרי"ו הובא בהגהת ש"ע אורח חיים סימן תנ"ז, ויש אומרים דאין מאכילין חלה בזמן הזה לשום כהן וכן העתיקו לדינא רש"ל ביש"ש רפ"ח דחולין סימן ד' ומטעם שאין להם עתה כתב יחוס וביותר כתב רש"ל ביש"ש פ"ה דב"ק סימן ל"ה וז"ל נראה שראוי להחמיר ולאסור חרמים בזמן הזה אפילו פירש לכהן והכהן כבר קיבל, מאחר שבעו"ה אין לנו יחוס כמו שהיה בזמן הבית או אפילו אחר החרבן בימי תנאים ואמוראים שהיו עדיין נזהרין בתרומות וטהרות והיה קרוב מימי הבית ועדיין כתב יחוסיהם בידיהם ובעונותינו הרבים מרוב אריכת הגלות וגזירות וגירושין נתבלבלו, והלואי שלא יתבלבל זרע קודש בחול אבל זרע כהנים