מאמר קדושין
מינים ואם ס"ל דאבנט של הדיוט הוא רק בשני מינים, קשה הא למ"ד אבנטו של כהן גדול הוא אבנטו של הדיוט אין שום חילוק ביניהם, (ג) קושית המ"ל הלכה. ב' שם דמשמע דרמב"ם סבירא ליה דאבנט של הדיוט אינו רוקם מנא לי' לחלק ביניהם עיין שם, לזה נראה לענ"ד דהנה ביומא (דף ו') : פליגי למסבר קראי דלבישה, ופליגי נמי אי של כלאים או של בוץ וילף מהא דפלגינהו קרא דכתיב אותו ואותם דאבנטו של הדיוט אינו כשל כהן גדול והקשו תוספות היכי דייק מדכתיב אותו הא כתיב נמי אותם דמשמע שהאבנטים שוים ואם כן קראי לא כמר ולא כמר דייקי ויש לומר סברא הוא לאוקמא קרא דואת האבנט תעשה שש בכהן גדול דוקא כיון דשארי בגדים היו נמי דכלאים אבל הדיוט דשאר בגדים דבוץ נימא נמי אבנטו דבוץ עכ"ל, וקשה לי אכתי לאידך מאן דאמר נמי קשה קושית התוספות דסבירא ליה מדכתיב וחגרת אותם אבנט הא אידך קרא דאותו דייק איפכא ובזה לא שייך תי' התוספות וכן לתי' הרב רבינו מנחם. שם דמדכתיב ולבני אהרן תעשה כותנות משמע דקרא קמא בכהן גדול דכתיב ביה רוקם ובפרשת פקודי כתיב רוקם גבי תכלת וארגמן וילפי מהדרי וקשה גם כן לאידך מאן דאמר דיליף מאותה דמשוה להם שיהא כלאים, אם כן קשה הנ"ל מדכתיב ולבני אהרן תעשה משמע דקרא קמא בכהן גדול ולמה פלגינהו קרא ודייק להלקם לזה נראה לענ"ד שהכריח הרמב"ם דינו מקושיא זו דמיושבים הדיוקים והכתובים היטב לפי דרכו, דהא דדייקי ולבני אהרן דמשמע קרא קמא רק לכהן גדול היינו לענין רוקם שיהא תכלת וארגמן וזה דוקא בכהן גדול והא דהשוה אותם קרא דאותם היינו. שיהיו שוין בענין שיהיה כלאים צמר ופשתן (דהיינו שלישה חלקים צמר וא' פשתן כמו בכ"ג אבל הגוונין הן רק שנים) וא"כ מוכח דינו של רמב"ם דל"כ ריקום בהדיוט ומזה הכריח גם כן לפסוק דשל כלאי הם, כיון דדייקו קראי בלי קושיא ובלי דוחק כלל, משא"כ לאידך מאן דאמר צריך לדחוק כתירוץ התוספות בדוחק ומוכח מזה דרמב"ם סבירא ליה הוכי תימא של המ"ל דבהדיוט בעינן רק שני מינים ולא בעינן תכלת וארגמן ושני רק בכ"ג.
גם לשיטת המ"ל עצמו דסבירא ליה דבעינן תכלת וארגמן בהדיוט, יש לי לדון הא במנחות (מ"ב ע"ב) ילפינן טעימה פסולה שנאמר כליל תכלת וכתב תוספות ד"ה משום אף על גב דההוא קרא בבגדי כהונה כתיב ילפינן . תכלת מב"כ עכ"ל, אם כן אף אנו נאמר כשם שילפינן ציצית מבגדי כהונה הכי נמי נילף בגדי כהונה מציצית וקיימא לן בציצית התכלת אינו מעכב את הלבן. ועונש של לבן יותר מעונשו של תכלת כדאיתא במנחות מ"ג, הכי נמי בבגדי כהונה אינו מעכב ועוד דבכל דוכתא קאמר בש"ס עיכובא מנ"ל והכא לא מצינו עיכובא בקרא ובש"ס. גם יש להתבונן שהרמב"ם כתב על חלזון שמצוי בים המלח, ובש"ס קאמר שעולה אחת לשבעים שנה ולמה כתב רמב"ם שמצוי ואפשר שבא"י עולה אחת לשבעים וים המלח אשר ממנו עולה בחוץ לארץ מצוי הוא. עוד יש לעורר דלדעת הרמב"ם לתכלת כל צבע רקיע שלא תשתנה מראיתו בשום אופן כשר לתכלת ואין צורך לדבריו לחלק בין ציצית לבגדי כהונה, ששם בציצית כתב תחלת עיקר התכלת כל שדומה לרקיע ואינו משתנה, ואחר כך כתב כיצד צובעין לוקחין