מאמר קדישין לא
לוקחין דם חלזון אם כן זה ענין בפני עצמו שמספר היאך, היה דרכם לצבוע לכתחילה יעשו בדם חלזון שאז היו בטוחים שלא תשתנה מראיתו והוא הדין כל כיוצא בו כשר דבאמת בתורה לא נאמר חלזון רק תכלת וציבעא גרם משום הכי סתם בב"כ.
ד) בענין ארגמן לשיטת המ"ל, איתא בביאור פרשת תרומה (שהוא מן החכם רבי שלמה מדובנא) שהארגמן הוא מפורסם בדברי הימים של עמים ושל צור הוא היקר מאוד שלא הורשה בימי הרומיים רק לזרע המלוכה וכפי שמביא ראיה מן היוסיפין ומזוהר ובהשוות מחלוקת רמב"ם וראב"ד שהוא הנקרא (פורפור מושעל) ובזמנינו נאבד החומט ההוא של פורפור מושעל, ואולי כוונתו דרק של של צור נאבד ושארי ארגמן מצוי בזמנינו, ולדרכינו שהוכחנו לעיל שאין צורך צבעים א"כ אין צורך לזה.
ומ"ש רבינו שקשה לסמוך על ד' אצבעות בינונית שלנו ודאי לכתחילה עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע אבל לעכב קיימא לן דאורך ורוחב אינו מעכב כמ"ש רמב"ם בפ"ב מהלכות בית הבחירה הלכה י"ז, וא"כ אם עשוין מצומצמות לא שוחקות יוצאין ידי דיעבד ודאי וידי לכתחילה ספק.
ואשר כתב רבינו בתחלת אמריו דבאנו לפלוגתא דרמב"ם וראב"ד בפ"ו מהלכות בית הבחירה לכאורה אין לזה ענין עם נ"ד שהרי למאן דאמ' לא קדשה שרי להקריב אפילו בחוץ כדאמר רבי יצחק במגילה י' שמעתי שמקריבין בבית חוניו ומסיק שם בש"ס דהיינו למאן דאמר לא קדשה לעתיד לבוא, וכן כתב רש"י בזבחים קי"ט להדיא רק שהרר"ח חולק בזה על רש"י כמו שמובא בתוספו' מגילה. ובזבחים ס' וסבירא ליה דלמאן דאמר לא קדשה לגמרי אסור אף במקום מזבח (וזה כונת רבינו שבאנו למחלוקת) ובאמת מה שהוכרחו לזה דקשיא להו למה הדר ביה רבי יצחק הא ידע דתנאי הוא, ויש לומר דמכל מקום הדר ביה מחמת תרי סתמי דמתניתין דסבירא ליה כרבי יוחנן דהלכה כסתם משנה, ובזה היה אפשר להרץ גם קושיא ראשונה של תוספות, כי המהרש"א כתב דקושיא ראשונה לא מתורצה לפירוש הרר"ח דאטו לא ידע רבי יצחק מתני', ויש לומר דסבירא ליה כרב נחמן בשבועות (דף ט"ז) דבאחת מכל אלו תנן, וכיון דגרס כן במשנה שבועות ממילא סתם משנה שם סבירא ליה לא קדשה לעתיד לבוא כדאמר בש"ס שם ואחר כך הדר ביה דסמי חדא מקמי תרתי דמגילה ודזבחים, משום הכי מותיב ליה מתרי מתני' ולא סגי ליה בהדא ואתי שפיר כרש"י וכפשטא דסוגיא.
וכל זה אם דברי ראב"ד כפשטן, אך באמת צריכין ביאור דתמוה הוא הא באמת קיימא לן כרבי יוחנן גבי ריש לקיש וקיימא לן כרבי יהושע וכמו שכתב מרן הכסף משנה, ועוד תימא דמשמע דהראב"ד עצמו פוסק כרבי יוחנן לענין המעלה בחוץ בזמן הזה שהרמב"ם הביא דין זה בפרק י"ט מהלכות מעה"ק והראב"ד לא השיג עליו ומדשתק אודויי אודי ליה דחייב, ועוד קשה מה זה שבי על