Tzvi Hirsch Kalischer · Seeking Zion and First to Zion · 1866
14scan
of 88

שער ציון

מבבל כו' והא שאמר בספרי שבכו וקראו המקרא הזה וישבת בה, נ"ל שלא הי' בידם לקיים מקרא זה לפי שהי' הבית חרב וע"ז היו בוכים וקרעו בגדיהם כו' ע"כ מלשונו, ופליאה על גדול כזה ששגה ברואה חדא בכל דברי הש"ס שם בכתובות כמו ר' זירא ור' אבא שנשמטו מר"י בעלותם לא"י, ועולא שהי' רגיל לעלות ולא זכה למות שם העלו ארונו לשם ואר"א אנת עולא על אדמה טמאה תמות ? אמרו לו ארונו בא וא"ל אינו דומה קולטתו מחיים כו' וכן אמר ר' חנינא שם לענין מיחת ליבומי בחו"ל, וכן שם במעשה דאילפא, הרי הכל בזמן הזה כי כל האמוראים הנ"ל היו זמן רב לאחר החורבן, שנית מ"ש המג"אם על הספרי שבכו רק על שלא יוכלו לקיים המ"ע של ישיבה מפני החרבן, הלא להדי' אמרי' שבכו כשיצאו מא"הק ולכן חזרו למקומם, הרי שעיקר הבכי' עבור שיצאו מא"הק, ובל"ס גדולים כאלו הרגישו מיד שנגרע רוח קדשם למו בעזבם את הארץ לכן בכו וחזרו מיד ואמרו שקולה וכו' . ועוד תימא על המג"אם הלא הרמב"ם עצמו אשר בא ליישבו כי להדי' בפ"ה מ"ה מלכים ה"ט אסור לצאת מא"י לח"ל לעולם עכ"ל, לעולם מוכח להדי' דאין חילוק בין זמן לזמן, וכן הביא שם הרמב"ם כל המימרות שביש"ס שהפליגו במצוה זו, וכן המימרא אינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו אחר מיתה והוא לקוח מעובדא דעולא שהי' בזה"ז, ע"כ ברור שכל דברי המג"אם דחויין בזה :

אמר נתן פרידלאנד המביא לדפוס

מה מאוד עצמו ראיות כיהודא ועוד לקרא לדברי הגאון ר"צ קאלישער איך כללי ישראל עוברים על הכתוב והארץ לא תמכר לצמיתות (ויקרא כ"ה) הנה נמצא כתוב בדברו ר' דוד לירא בספרו עיר מקלט והגהות פ' בהר על המקרא והארץ וכו' הנ"ל, וזה לשונו "מהר"מש כתב שבגאולת הארץ תלוי גאולתינו ובשיעבודה תלוי שיעבודינו" עכ"ל, נמצא שבמלים אחדים הללו כלל מהר"מש איך שהגאולה בידינו הוא שהיא תלוי. בגאולת הארץ, וסומך על הכתוב והארץ לא תמכור לצמיתות, כי המדינה בעמוד וחזור קאי כעת - וכל עוד שאנו יכולים להפקיע מידם, ומחמת ממון או התרשלות ומעט חפצינו בה וקוטן תשוקתנו לה, משכנו את ידינו מלקנות הלא הוא בכל רגע כאלו עוזבנוה לצמיתות בידם וכמו שבפה מלא דיבר קדוש ישראל רבינו הרמ"בן ז"ל בס' המצות מצוה דכ"ז שהביא דברי הירושלמי מס" דמאי פ"ה בהא דר"מ ור"ש אם יש קנין לנכרי להפקיע, וחתם דבריו בזה הלשון "והנראה מדבריהם אלו, שהיא מניעה שלא נצמית הארץ ביד הגוים ולא נעזבינה להם" והענין כי כאשר נצטויני בגופותנו הנמכרים לגוים וכו' שנוציא אותם מידו ביובל שנאמר ויצא ביובל ופירש טעם כ"ז כי לי בני ישראל עבדים וכו' וכן הוזהרנו בנחלת הארץ כו' ולא נניח אותה בידם ונתן בה טעם כטעם הנזכר בגופות לפי שהארץ שלו יתעלה ולא יחפוץ להושיב בה אחרים זולתנו ואלינו תחזור עכ"ל, ומדברי המגלת אסתר שם שלכל הדעות אפי' למ"ד יש קנין אמור הלאו לא תמכר לצמיתות, וכש"כ הוא דתיכף שמכרה לו נקרא לצמיתות שמפקיע אפי' שעה אחת מן המעשר שנראה כאלו הארץ אינה של ישראל רק של אחרים עכ"ד, ומבואר מהנ"ל שגם זאת נכלל בכלל והארץ לא תמכר לצמיתות שלא