שער ציון ח
מצוה לרור בא"י כי יש כמה מצות התלויות בארץ שאין יכולין להזהר בהם, ודבר תימא הוא דהא איכא כמה מצות שיכול לקיימן אם ירצה להתחייב בהן כו' וירא שמים יצא את כולם כו' ועוד דישיבת א"י מצוה מן התורה והרמב"ן מנאה במנין המצות וירשתם אותה וישבתם בה אפי' בזמן הזה ואמרי' לקמן המהלך ד' אמות בא"י מובטח לו שהוא בן עוה"ב, ומתים שבח"ל אינם חיים והקבור בא"י כאלו קבור תחת המזבח ומילי טובא דאמרי' שם והכל לזמן הזה דאכתי בקדושתה קיימא הלכה רווחת דכל מקום שאין בו סכנה כופין לעלות לא"י ולית דחש להא דרי' חיים ז"ל ובתוס' הרא"ש ליתא עכ"ל מהרי"ט ז"ל, וכן פסק הרמב"ם להלכה, וכן קיי"ל בשו"ע אה"ע גם בזמן הזה, ודלא כרי' חיים הנ"ל.
ג) עוד הקשה המהרי"ט שם שיש סתירה בדברי ר' יהודא שאמרי' שם קי"א אמר ר"י אמר שמואל כשם שאסור לצאת מא"י לבבל כן אסור לצאת מבבל לשארי ארצות משמע דלא"י מותר לעלות מבבל, ונדחק המהרי"ט הא דידי' הא דרבו, וזה דוחק דבכ"הג הוה הש"ס מפרש להדי' כן כמו בשארי סוגיות, ונ"ל ליישב הסתירה דשם הקשו תוס' ד"ה בבלה יובאו אע"ג דהאי קרא בגלות ראשון כתיב י"ל דבגלות שני נמי קפיד קרא עכ"ל, וזה דוחק דהא כבר נתבטלה העשה של ירמי' כדכתיבנא לעיל ותי' המהרי"ט וז"ל דבבבל היו שם מזמן ראשון דלא אשכחן שגלו לבבל בחרבן שני וכן משמע כו' אלמא הם שם מגלות ראשון ואילך והיו להם לעלות ולא עלו כו' וכיון שלא עלו בימי עזרא עדיין הם באזהרה זו אבל אם הלכו שם אותן דעלו אינו במשמע שלא יצאו עכ"ל מהרי"ט, ולפ"ז מיושב הסתירה דרב יהודא ידע דרוב בני בבל היו מאותן שלא עלו בימי עזרא, וא"כ מן הסתם כולם אסורים דאזלי בתר רוב, אבל ר"י אמר שמואל אמר רק משארי ארצות שהרי יש נפקותא לאותן אשר להם כתב התייחס מאותן שעלו או שבאו משארי ארצות לבבל אז מצוה' להם לעלות לא"י לכן נקטי רק לשארי ארצות ולא לא"י, ולפ"ז מיושב גם רמבם בס"פ ה" מ"ה מלכים שהביא תחלה מצוה הגדולה לעלות לא"י ואח"כ הביא דברי ר"י אמר שמואל הנ"ל כשם שאסור וכו' והביא הקרא דבבלה יובאו ותמהו דלפי האי קרא אף לא"י אסור ורמבם אוסר רק לשארי ארצות, ולפי הנ"ל א"ש דקרא שהביא הרמבם הוא מפני שיש נפקותא לאותן שלא עלו בימי עזרא דנשאר אזהרה של ירמי' מיהו בהא פסק רמבם כשארי אמוראי דאין הרוב מאותן שלא עלו לכן לא"י מותר וא"ש, גם מיושב בזה דברי הרכ"מ שם דדבריו תמוהים שם ש"כ דגם אמוראי ס"ל כן ובאמת בש"ס הוא להיפוך, ולפי הנ"ל א"ש דבהא דס"ל לר"י באותן שלא עלו בימי עזרא י"ל דכ"ע ס"ל כן ודו"ק. ויצא מזה דבזה"ז דבטלו הישיבות בבבל כ"ע מודי דמותר לעלות מבבל ורמב"ם נקט הדין כמו שהי' אז בזמן התלמוד.
ד) והנה הרב במגלת אסתר רצה לבנות דייק על דברי רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל, ודבריו תמוהין, וז"ל הרמב"ן (במצוה ד' שמנה שם) שהמצוה שהפליגו בה והיא דירת א"י כי הכל הוא ממצות עשה היא שנצטוינו לרשתה ולשבת בה א"כ הוא מ"ע לדורות מתחייב כ"א ממנו אפי' בזמן גלות ולשון ספרי כו' ששקולה כנגד כל המצות עכ"ל הרמב"ן וכ' ע"ז במגלת אסתר וז"ל ומ"ש שחכמים הפליגו בשבח דירת הארץ הוא רק בזמן המקדש כו' ועוד ראי' שא"ב מצוה ממ"ש העולה מבבל