מאמר קדישין
דלא הרוב ולא המחצה קאמר רק קרוב למחצה, וגם זה כבר הבאתי ראיות שאינו כן לאחר שנתבלבלו בב"ד של כהנים כנ"ל).
ומ"ש רבינו לפי פירושי ברמב"ם דא"צ תכלת א"כ התוס' הביא המ"ל משבת ד' חולקין ארמב"ם ואנן כמאן נפסוק לענ"ד לפי דרכינו אין כוונת המ"ל שהתוס' חולקין על רמב"ם רק על הרלב"ג. שהרי מקרא מלא הוא כמ"ש המ"ל ואת האבנט שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני, רק דאפ"ה כ' המ"ל היכי תימא ס"ל רק לענין כלאים שוין אבל לענין תכלת ורוקם וארגמן דין שוין ע"כ כ' רמב"ם דשל כ"ג רוקם היא משמע דהדיוט אינו ריקם רק שדומה במעשיו להדיוט, וכיון דדומה במעשיו רק דחסר הריקום שהוא רק ע"י חלופי הגוונין תכלת וארגמן ושני, א"כ ודאי מה שאין גורם הריקום שוה כ"ג להדיוט א"כ. משם דשל כ"ג ג' חלקים צמר וא' פשתן כן דהדיוט דדומה לו במעשה אריגה רק הגוונין אין דומין והוא מדויק מאוד בלשון רמב"ם א"כ אין ראי' כלל מתוס' נגד רמב"ם דלכ"ע ג"ח צמר וא' פשתן, והמ"ל מביא רק מתוס' נגד הרלב"ג דמשמע לו ממנו דצמר ופשתן שוין וז"א דחלקי צמר כמו ג' מינין, ודע דלמה לא הביא המ"ל גם מרש"י במקומו ס"כ ד"ה והמייניהן של כלאים דכתיב תכלת וארגמן ותולעת ותכלת עמרת כו', הרי דרש"י ג"כ ס"ל דבעי' ג' מינין בהדיוט, רק דמ"ל כיון דעיקר קרא בכ"ג הוא דכתוב א"כ י"ל נהי דשוין כן עם דהדיוט היינו לענין זה שהוא כלאים צמר ופשתן אבל לא לענין שיעור ג' מינין של צמר, אבל מתוס' שכ' דרוב צמר שפיר דייק ויצא מזה דתוס' ורמב"ם שוין לדינא שהרי עיקר הוכחתי לפי דרכי מתוס' יומא ו' כדכתיבנא במכתבי הקדום. אחר כל הדברים בפלפולין הללו לא הוסיף עוד רבינו להשיב עלי רק הטיב לי שיכתוב הדברים אל חתנו הגאון החסיד מו"ה משה סופר זצ"ל שהי' אבדק"ק פרעסבורג.
אחרי זמן מה כתב אלי רבינו הגדול מוה"רעא זצוק"ל מן י"ב איר צ"ז בכתבו לביתי מס"ס וזה לשונו הטהור ברוך מחי' לשלום לכבוד רב חביבי כנפשי הרב וכו' מו"ה הירש ני' אודיע שאתמול השגתי תשובה מכבוד חתני הגנ"י, וכתב בזה הלשון מ"ש מו"ח לבקש משרי ירושלים ליתן רשות להקריב הוא קפדן גדול ע"י אתר דא לבל יקרב שם מי שאינו מאומת ישמעאלים כי שם נבנה בית עבודה שלהם ואומרים שאבן שתי' באמצע הכיפה היא ולא יקרב שם איש זר שאינו מאומתם וזה ב' שמועות באו לכאן ב' צירים נאמנים משם, ושלחו לי דורן קהלא קדישא דבירושלים ציור נפלא מכל הר הבית והנבנה עליו ובתוכו גם הכיפה הנ"ל והוא ענין פלא לראותו, ואף אם הי' לנו רשות מלבד מ"ש חותני ני' לנכון בענין בגדי כהונה בתכלת וארגמן גם יהי' רק תועלת לפסחים כי קרבנות יחיד אין באין בטומאה וקרבנות צבור צריך להיות משקלי ישראל וכאשר התעורר בזה ב"ת יעב"ץ סי' פ"ט. ידידו דש"ת בלו"נ הק' עקיבא בהרב מהר"ם גינזל.
ז) תשובתי האחרונה אל רבינו אחרי המכתב מפ"ב הנ"ל מ"ש חתנו הגאון ני' שאף אם יהי' רשות אין תועלת רק לפסחים ולא לשארי קרבנות צבור, דצריך להיות משקלי כל ישראל לא אבין את זאת, לדעתי יכולין להקריב כל קרבנות צבור תמידין ומוספין כהלכתן משקלי מיעוט ישראל אשר שמה ואשר ישלחו לשם מפני שזוכין לאדם שלא בפניו וב"ד דשם עם המיעוט מישראל יכולין להיות שלוחים של כל ישראל שלא מידיעתם וראי' לדבר שהרי בימי עזרא הי' רק מעט מן השני שבטים ומחצה שהרי להדי' אמרינן בערכין ל"ב ע"ב השתא מסגלה שבט ראובן וגד וחצי מנשה בטלו היובלות, עזרא ד"כ בין כל הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים ושש מאות הוי מני? הרי שבימי עזרא היו רק מ"ב אלף ולא מנה יובלות ואפ"ה הקריב כל קרבנות צבור וע"כ צ"ל משום שהיו המיעוט שלוחים של כל ישראל, וכן בזמן הזה מלבד אותם היושבים שם אף גם רבים מאוד הדרים בגולה ישלחו בשמחה שקליהם כדי לזכות במצות עבודה, והשאר