מאמר קדישין
והרי המגן אברהם בסי' תקפ"ט סק"ד כ' דהיכי דנעקרה המצוה לעולם לא עבדינן תקנתא דהא דיש כח ביד חז"ל לעקור היינו באקראי כגון שלא לתקוע שופר בשבת של שנה זו אבל לעקור המצוה לעולם לא, וא"כ איך נעקור עבודה לעולם בשביל מעלה.
ועוד נ"ל דגם המחמירין. יותר מדאי מודים דמהני בדיקת ד' אמהות כמו שפסק ר"ת בס' הישר מובא בתוס' פ' י' יוחסין דף ע"ו ד"ה צריך שיבדוק עיי"ש דבדיקה מהני אפי' לענין עבודה דחמיר, וזה מדויק בלשון המג"א סי' תנ"ז סק"ט שכ' על דעת המחמירין בענין חלה לכהן ח"ל שאין מחזיקין אותו לכהן ודאי דדילמא נתחללה אחת מאמותיו וכ"כ רש"ל ומהר"י עכ"ל, הרי דלא נקט טעם הספק שמא נתבלבלו ואינו כהן כלל, דודאי ל"ח להכי אזל רובא וחזקה, רק דמחמרי' לאחת מאמותיו כדמצינו בעבודה מש"ה נהוג שאין מאכילין. ומלבד כל הנ"ל כבר הבאתי ראי' ממשנה עדיות פ"ח שאין אלי' בא לרחק ולא לקרב כו' וכפי' הרע"ב שאינו בא לברר מי נטמע כו' ומשפחה שלא נודע פסולה יניחנה בכשרות וכ"כ הרמב"ם בסוף ה' מלכים דהכל יהי' בחזקת כשרות ואין אלי' בא רק לברר כל שבט ושבט וביארתי בדרכינו המשנה הנ"ל דקשה וכי הלכתא למשיחא. ומה צורך הלכה למשה מסיני על הדבר אשר יהי' בימי המשיח, הלא יבוא וכל קדושים עמו וידעו מה לעשות? וא"כ הלא גלוי וידוע לפני שלעתיד לא יהי' למי ספק יחסין ולמה לא יוצרך אלי' לברר כהן צדק לעבודה ולדרכינו מובן היטב, שגלוי הי' לפניו שיבנה מזבח לעתיד ועדיין אלי' לא בא וגלוי הי' שיספק היחוס ויחשבו ישראל שבלתי אפשר להקריב עד שיבוא אליהו לגלות מי כהן צדק ובלעדי קרבן יתעכב גם משיח גם נביא לזה הקדים תרופה להודיע ע"י הלמ"מ שאין צורך להמתין על נביא שגם אלי' יניח הכל בחזקתו ואפי' מי שיהי' באמת פסול לא יגלה אותו מאחר שהדין תורה הכשירתו ע"י רוב וחזקה טהור הוא והי' לד' מגישי מנחה בצדקה של דת תורתנו.
ג) ולענין בגדי כהונה, לפי דעת המ"ל מה' כלי מקדש דאבנט של כהן הדיוט מעשה כב"ג שעשוי מ"ד מינים עם תכלת וארגמן, הנה המ"ל לא יצא לחלוק על הרמב"ם רק נתאמץ מאוד בדברי רמב"ם ונמוקו, אבל לענ"ד דברי הרמב"ם מוכרחים, דלכאורה קשה מנ"ל להר"מ לפסוק כמ"ד אבנט כהן הדיוט של כלאים ט' הכ"מ כיון שיש פלוגתא בין רבי וראב"ש קיי"ל הלכה כרבי מחבירו, ותמי' לי הא ביומא דף י"ב מביא ג"כ פלוגתא דר' דוסא ורבי בזה דר"ד ס"ל של בוץ הי' מש"ה כהן הדיוט משמש בהן כל השנה וא"כ ר"ד וראב"ש ה"ל רבים נגד רבי ואין הלכה כרבי מחביריו רק מחבירו, ואפשר לומר דסמך אסתמא דש"ס עירוכין ג' הכל חייבים בציצית כהנים לוים ישראלים כהנים פשיטא אצטריך הואיל ואשתרי כלאים לגבייהו בעידן עבודה, וקשה הא למ"ד אבנט של בוץ הי' מי אשתרי כלאים לגבייהו, א"ו ס"ל לסתמא דש"ס כמ"ד אבנט של כלאים, אך י"ל דמיירי מכהן גדול, דכיון דכל כהן ראוי להיות כהן גדול הרי אשכחת היתר כלאים לעבודתו ובזה מיושב קושי' תוס' על רש"י יומא ס"ט ד"ה קשין הן שהקשו כיון דקשין הן מאי קאמר בעירוכין דאשתרי כלאים לגבייהו, ומזה הוכיח דלא כרש"י וס"ל דקשין אסור בלבישה מן התורה וכהנ"ל יש ליישב פירש"י דס"ל כהנ"ל דשם מיירי רק בכהן גדול מדלא קאמר הניחא אי אבנט של כלאים. כמו בכל הש"ס כ"הג נאמר הניחא, דהא לאידך מ"ד נשאר פירכת הש"ס, א"ו מיירי רק בכהן גדול וא"כ י"ל דוקא אבנט קשה הוא אבל אבנט של כ"ג הוא רך-והוא כלאים ואשתרי כלאים לגבי', אבל ביומא דמיירי רק מאבנט בהדיוט קאמר שפיר קשין הן והשתא אין ראי' לרמב"ם לפסוק כרבי מחביריו.
לכן נ"ל ליישב כל הקשיות על הרמב"ם והם: (א) ק' הנ"ל מנ"ל לפסוק כרבי, (ב) ק' המ"ל למה לא ביאר רבינו דאבנט של ד' מינים ואם ס"ל דאבנט של הדיוט הוא רק בשני מינים, רק דכהן גדול הי' מ"ד מינים, קשה הא למ"ד אבנטו של כ"ג הוא