Tzvi Hirsch Kalischer · Seeking Zion · 1862
29scan
of 43

מאמר קדישין

יד

הוא אבנטו של הדיוט אין שום חילוק ביניהם, (ג) קו' המ"ל הלכה ב' שם דמשמע דרמב"ם ס"ל דאבנטו של הדיוט אינו רוקם ודכה"ג הוא מעשה רוקם מנ"ל לחלק ביניהם עי"ש, לזה נלע"ד דהנה ביומא דף ו' פליגו למסבר קראי דלבישה, ופליגי נמי אי של כלאים או של בוץ ויליף מהא דפלגינהו קרא דכתיב אותו ואותם דאבנטו של הדיוט אינו כשל כ"הג והקשו תוס' היכי דייק מדכתיב אותו הא כתיב נמי אותם דמשמע שהאבנטים שווים וא"כ קראי לא כמר ולא כמר דייקי וי"ל סברא הוא לאוקמא קרא דזאת האבנט מעשה שם בכ"ג דוקא כיון דשארי בגדים היו נמי דכלאים אבל הדיוט דשאר בגדים דבוץ נימא נמי אבנטו דבוץ עכ"ל, וקשה לי אכתי לאידך מ"ד נמי קשה קו' התוס' דס"ל מדכתיב וחגרת אותם אבנט הי' אידך קרא דאותו דייק איפכא וכזה לא שייך תי' התוס' וכן לתי' ה"ר מנחם שם דמדכתיב ולבני אהרן תעשה כותנות משמע דקרא קמא בכ"ג דכתיב בי' רוקם ובפ' פקודי כתיב רוקם גבי תכלת וארגמן ויליפי מהדדי וקשה ג"כ לאידך מ"ד דיליף מאותה דמשוה להם שיהא כלאים, א"כ קשה הנ"ל מדכתיב ולבני אהרן תעשה משמע דקרא קמא בכהן גדול ולמה פלגינהו קרא ודייק לחלקם לזה נלע"ד שהכריח הרמב"ם דינו מקושי' זו דמיושבים הדיוקים והכתובים היטב לפי דרכו, דהא דדייקי ולבני אהרן דמשמע קרא קמא רק לכ"הג היינו לענין רוקם שיהא תכלת וארגמן הם דוקא בכ"ג והא דהשוה אותם קרא דאותם היינו שיהיו שווין בענין שיהי' כלאים צמר ופשתן (דהיינו ג' חלקים צמר וא' פשתן כמו בכ"ג אבל הגוונין הן רק שנים) וא"כ מוכח דינו של רמב"ם דל"כ ריקום בהדיוט, ומזה הכריח ג"כ לפסוק דשל כלאים הם, כיון דדייקו קראי בלי קושי' ובלי דחק כלל, משא"כ לאידך מ"ד צריך לדחוק כתי' התוס' בדוחק ומוכח מזה דרמב"ם ס"ל היכי תימא של המ"ל דבהדיוט בעי' רק שני מינין ול"ב תכלת וארגמן ושני רק בכ"הג.

גם לשיטת המ"ל עצמו דס"ל דבעי' תכלת וארגמן בהדיוט, יש לי לדון הא במנחות מ"ב ע"ב ילפינן טעימה פסולה שנאמר כליל תכלת וכ' תוס' ד"ה משום אע"ג דהואיל קרא בבגדי כהונה כתיב ילפי' תכלת מב"כ עכ"ל, א"כ אף אנו נאמר כשם שילפי' ציצית מב"כ ה"נ נילף ב"כ מציצית וקי"ל בציצית התכלת אינו מעכב את הלבן ועונש של לבן יותר מעונשו של תכלת כדאי' במנחות מ"ג, ה"נ בבגדי כהונה אינו מעכב ועוד דוכת דבכל קאמר בש"ס עיכובא מנ"ל והכא לא מצינו עיכובא בקרא ובש"ס. גם יש להתבונן שהרמב"ם כתב על חלזון שמצוי בים המלח, ובש"ס קאמר שעולה אחת לשבעים שנה ולמה כ' רמב"ם שמצוי ואפשר שבא"י עולה א' לשבעים וים המלח חסר ממנו בח"ל מצוי הוא. עוד יש לעורר דלדעת רמ"בם לתכלת כל צבע רקיע שלא תשתנה מראיתו בשום אופן כשר לתכלת ואין צורך לדבריו לחלק בין ציצית לב"כ, ששם בציצית כ' תחלה עיקר התכלת כל שדומה לרקיע ואינו משתנה, ואח"כ כתב כיצד צובעין לוקחין דם חלזון א"כ זה ענין בפני עצמו שמספר האיך הי' דרכם לצבוע לכתחילה יעשו בדם חלזון שאז היו בטוחים שלא תשתנה מראיתו וה"ה כל כיוצא בו כשר דבאמת בתורה לא נאמר חלזון רק תכלת וליבא גרס מש"ה סתם בב"כ.

ד) בענין ארגמן לשיטת המ"ל, איתא בביאור פ' תרומה (שהוא מן החכם ר' שלמה מדובנא) שהארגמן הוא מפורסם בדברי הימים של עמים ושל צור הוא היקר מאוד שלא הורשה בימי הרומיים רק לזרע המלוכה וכפי שמביא ראי' מן היוסיפון ומזוהר ובהשוות מחלוקת רמב"ם וראב"ד שהוא הנקרא (פורפור מוסעל) ובזמנינו נאבד החומט ההוא של פורפורמוסעל, ואולי כוונתו דרק של צור נאבד ושארי ארגמן מצוי בזמנינו, ולדרכינו שהוכחנו לעיל שאין צורך לצבעים א"כ אין צורך לזה.

ומ"ש רבינו שמחה לסמוך על ד' אצבעות בינונית שלנו ודאי לכתחילה עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע אבל לעכב קיי"ל דאורך ורוחב אינו מעכב כמ"ש רמב"ם ב'פ מה"ל בית הבחירה ה"ז, וא"כ אם עשוין מצומצמות לא שוחקות יוצאין ידי דיעבד ודאי וידי לכתחלה ספק. ואשר