מאמר קדישין
ואשר כ' רבינו בתחלת אמריו דבאנו לפלוגתא דרמ"בם וראב"ד בפ"ו מה"ל בית הבחירה לכאורה אין לזה ענין עם נ"ד שהרי למ"ד לא קדשה שרי להקריב אפי' בחוץ כדאמר ר' יצחק במגילה י' שמעתי שמקריבין בבית חוניו ומסיק שם בש"ס דהיינו למ"ד לא קדשה לעת"ל, וכ"כ רש"י בזבחים קי"ט להדי' רק שהרר"ח חולק בזה על רש"י כמו שמוכח בתוס' מגילה וזבחים ס' וס"ל דלמ"ד לא קדשה לגמרי אסור אף במקום מזבח (וזה כוונת רבינו שבאנו למחלוקת) ובאמת מה שהוכרחנו לזה דקשי' להו למה הדר בי' ר' יצחק הי' ידע דתנאי הוא, וי"ל למ"מ הדר בי' מחמת תרי סהדי דמהימנן דס"ל כ"ר יוחנן דהלכה כסתם משנה, ובזה הי' אפשר לתרץ. גם קו' בתשובה של תוס'-, כי המהרש"א כ' דקו' לתשובה לא מתורצה לפי הרר"ח דאטו לא ידע ר"י מתני', וי"ל דס"ל כ"ר נחמן בשביעית דף י"ו דבאמת מכל אלו תנן, וכיון דגרס כן במשנה שבועות מגילה סתם משנה שם ס"ל לא קדשה לע"ל כדאמר בש"ס שם ואח"כ הדר בי' דסמי חדא מקמי תרתי דמגילה וזבחים, מש"ה מותיב לי' מתרי מתני' ולא סבר לי' בחדא וא"ש כרש"י ולפשטא דסוגיא.
וכל זה אם דברי ראב"ד כפשטן, אך באמת צריכין ביאור דתמוה הוא הא באמת קיי"ל כ"ר יוחנן גבי ר"ל וקיי"ל כ"ר יהושע וכמ"ש מרן הכ"מ, ועוד תימה דמשמע דראב"ד עצמו פוסק כ"ר יוחנן לענין המעלה בחוץ בזמן הזה שהרמ"בם הביא דין זה בפי"ט מה"ל מעה"ק והראב"ד לא השיג עליו ומדשתק אודוי אודי לי' דחייב, וע"ק מה זה ש"כ על רמ"בם סברת עצמו הוא מה סברת עצמו שייך במה דפסק כמ"ד קדשה לע"ל ה'ל לומר אין הלכה כן אלא כ"ר יוסי, לכן נ"ל ברור דלא השיג כלל על רמ"בם במה דפסק כר' יהושע רק מה דקאמר ה"ל פ"ח לחלק בין מקדש לשאר ארץ ישראל מפני ששכינה אינה בטילה לעולם, אבל ארץ בכיבוש תלה אהא מוסב השגתו שזה סברת עצמו ולא שמע חלוק זה מעולם והקשה עליו מהא דאם אין מקדש ירקבו אלמא דלמ"ד לא קדשה אף במקדש ס"ל הכי והוקשה לו עוד בדברי רמ"בם דפי"א מה"ל שמיטין משמע דפסק לא קדשה, וע"כ ס"ל כ"ר ישמעאל בר"י במגילה דלא קדשה משום ד"ר יוסי ו"ר יוחנן ביבמות ס"ל כותי' רק ממה ד"ר יוחנן פסק נמי במעלה בחוץ חייב ע"כ ס"ל קדשה, וע"כ דגם ר' ישמעאל בר יוסי לא קאמר אלא בערים שהם קדושת ארץ אבל בקדושת בית לכ"ע קדשה (ומיישב בזה קו' הכ"מ בהל' שמיטין שם) והלא שפיר הקשה מהך דירקבו כנ"ל, ובהכי מדויק לשון ראב"ד דנקט הלכה למ"ד לא קדשה לעת"ל לא חילק בין מקדש כו' משמע דמשיג רק על החילוק הזה ולא על עיקר הלכה דפסק כ"ר יהושע ואמר עוד הראב"ד דאיפכא מסתברא דר"י דס"ל לא קדשה בראשונה וקדשה בשני' מודה במקדש דלא קדשה עזרא לפיכך הוכנס עתה אין בו כרת ל"ר יוסי, וכ"ז ל"ר יוסי כדי להוכיח אפכא מחילוק רמ"בם אבל להלכה מודה דקדשה ומש"ה שתיק לי' במעלה בחוץ דחייב, ובאמת נ"ל דיצא לו לרמבם חילוק זה מקו' תוס' יבמות פ"ב ד"ר סתר עצמו דהכא ס"ל כ"ר יוסי ולענין מעלה בחוץ ס"ל דחייב וע"ז אמר רמבם סברא נכונה וראוי' למי שאמרה לחלק בין ארץ ישראל למקדש, ועוד ראי' לרמבם דזבחים ק"ז גבי פלוגתא ד"ר ור"ל קאמר נימא כתנאי מהך דר"א ור"י, ודחי דכ"ע קדשה ומר מה דשמיע לי' קאמר ולמה לא קאמר הש"ס דאכתי תנאי היא מהך ד"ר ישמעאל בר"י כמו דאמר במגילה ובכמה דוכתי, א"ו מוכח כחלוק רמבם ד"ר ישמעאל לא קאמר רק לענין ארץ אבל לענין בית מודה ל"ר יהושע והתוס' כי במות ג"כ מחלקי בין בית לארץ רק מטעם אחר ולא כטעם רמבם וא"כ גם התוס' ס"ל לפסק הלכה כרמב"ם דקיי"ל כ"ר יוחנן גבי ר"ל וכאשר החל אמ"ו להראות חסדו לעבדו כן יגדל כחו וגודל ענותו להשבני עוד על דברי ומאת הש"י יחליף כח וחיל ויתחדש כנשר נעריו ויזכה לראות בימיו בעניו בשוב ד' אל נוהו כ"ד עבדו ותלמידו המעתיר בעד אריכת ימיו ושנותיו מתאבק בעפר רגליו הק' הירש. רב