Tzvi Hirsch Kalischer · The Peace of Jerusalem · 1868
4scan
of 23

— 5 —

כמריבה אשר נסוני אבותיכם דור המדבר, ועל אותו דור של משיח אמר בלשון להבא אקוט כפי' רש"י עכ"ל, כמעט כנבואה קטנה בפיו של מהרש"א שבימים הקרובים למשיח יהיו ג"כ אנשים כמו בדור המדבר שמאסו בארץ חמדה אשר אמר עליהם אם יבואון אל מנוחתי, שעל הדור אחר ביאת משיח ודאי לא יאמר כן שאז תמלא הארץ דיעה רק טרם בואו ע"כ החרדים אל דבר ד' אל תקשו לבבכם למען תזכו אל מנוחת עולם באה"ק סלה :

וכבר נענשו גם צדיקי עולם אשר כתומם טעו ונכשלו והקב"ה מדקדק עם צדיקי' הבל על דאבדן וצדיקי עולם נתפסים בעון הדור בזה, ע"כ אומרה לאותן אנשים באה"ק ובחו"ל אשר טעו, ומאור שבהם יחזורם למוטב כי ידעתי שלא במרד ומעל דברתם כאלה רק כבימי בכורי ענבים היצר יתיצב שובו ותחוננו עפר אדמת קודש כי רק אז עת לחננה לכלל ישראל וגאולתם כאמור לדוד אם רצו אבני' ויסודותי' ואת עפרה יחננו אז יסור הש"י כל מדת הדין מעמו וישלח ברכה ממעל ממקור מים חיים הנאמנים מהר ציון סלה :


מכתב מאליהו

זה דרכי לומר מה דאמרו בסנהדרין צ"ח ע"ב ייתי ולא אחמיני', זה רק אם הי' הגאולה בעת שדימו שם, אבל באריכות הגלות המר הזה כבר השלים קושי השעבוד ויוכל להיות שיקוים דברי הנביא בשובה ונחת תושעון (ישעי' ל' ט"ו) :

והגאולה ממתנת עלינו, ורק בהתחלה נמנעת מאתנו ויפתחו כל שערי גאולה וישועה, ויש לומר בזה שאם יהא התחלה לישוב א"י לפדות חלק מסויים להיות לעבודת ישראל שישמרו שבתות ומועדים מלעבדה, ויקיימו כל מצות התלויות בארץ שתבוא הגאולה הגדולה שהיא בכלל זכו (שימהר ויחיש קודם בעתה) ויש לראות כמה תולה בזה, כיון שהקליפה בעו"ה גובר לעכב גם צדיקים וגאונים ומצוה רבה הזאת בתרדמת השכל, בחפצם נפלאות ורוצים לראות תכלית [illegible] בהתחלה, ואינם נותנים לב שכל היחוס שבנו להקדים נעשה לנשמע כמלאכי רקיע שעושים דברו לשמוע בקול דברו ברישא עושים והדר לשמוע, ונקשר לישראל עי"ז לכל א' שני כתרים (שבת פח) ולהראות אמיתת זה אעתיק דברי הילקוט בתהלים שם על רצית ד' ארצך שבת שבות יעקב, זהו שאמר הכתוב ארץ אשר ד' אלוקיך דורש אותה תמיד הופך ומהפך בה ונותן עיניו בה עד שתתרצה מעשיו להקב"ה והמצות שנצטוו עלי' אם הוציאו ישראל את המעשרות ועושים את השמיטות אותה השעה היא מרצה מעשי' להקב"ה, וכן הוא אומר אז תרצה הארץ את שבתותי' לכך רצית ד' ארצך, ומי נושא עונה, הארץ אשר הם יושבים עליו, שנא' העם היושב עליו נשוא עון (ישעי' ל"ג) הרי החיים, ומנין אף המתים ת"ל וכפר אדמתו עמו, מי מכפר על עונו אדמתו כו' עכ"ל המדרש, עד כמה נשבר הלב בקראינו בקאפי' זה באם רצית ד' ארצך אז שבת שבות יעקב, ולא לבד בהיותם צדיקים ככולה זכאי, אלא* נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה, שיעלים עין מכל חטא אספת כל עברתך וגו', הרי שיש לפנינו דבר קטן כזה כפי אשר תה"ל יש עתה בישראל אין זה רק דבר קטן, ואולם הגיונם מושכים אותם למצות אנשים מלומדה ואינם שמים לב אל מכהו על מה הי' :