— 6 —
פרק ב כתב ספר החרדים בפ"ב מדיני עשה התלויי בא"י וז"ל וצריך כל איש ישראל לחבב את א"י ולבוא אלי' מאפסי ארץ בתשובה גדולה כבן אל חיק אמו, כי תחלת עונינו שנקבעה בכי' לדורות יען מאסנו בה שנאמר וימאסו בארץ חמדה ובפדיון נפשינו מהרה יהיה כדכתיב כי רצו עבדיך אבני' ועפרה יחננו ושם נאמר אתה תקום תרחם ציון ולפיכך הי' האמוראים מנשקים עפרותי' ואבני' בבואם אלי' כו' גם הקרובים והרחוקים אשר חוצה לה ראוי להם שיהי' נכספים ותאבים אליה כי כשם שנבחר בהם בחר בא"י ויחד אותה להם ואין נקראין גוי אחד אלא עמה, שכך פי' רשב"א על מקרא ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, ומצינו במדרש שהקב"ה אמר לאברהם אבינו פעם ראשונה שילך לא"י ויראנה ויחזור ואחר שחזר לא נתן לו רשות עד ה' שנים ואותן ה' שנים הי' מישתוקק לחזור ללכת והוא אמר זה הפסוק מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה הנה ארחוק נדוד אלין במדבר סלה מוטב ללון במדבריות של א"י ולא ללון בפלטריות של חוץ, והי' תאב וכשהורשה כי וילך אברם כאשר דיבר אליו ה' וקודם בואו אל הארץ לא הי' משתוקק אבל אחר בואו שמה פעם ראשונה וראה במראה הנבואה יקר תפארתי קדושת הארץ אז נכסף נכסף, וממנו נלמד לדורות אנחנו יוצאי חלציו להיות נכספים כמוהו אעפ"י שיושביה בצער, ע"מ כן נהי' שמחים ביסורין כו' כמ"ש חז"ל ג' מתנות נתן הקב"ה לישראל ע"י יסורין ואלו הן תורה וא"י ועולם הבא כו' והתחיל בתיבת והי' שהוא א' משנים עשר צרופים של שם הקודש רמ"ז שהדר בא"י דבק ב"ה כו' וגם נקט צרוף זה לרמ"ז למה שאז"ל כ"מ שנאמר והיה הוא לשון שמחה, וכ' רמב"ן במנין תרי"ג מצות ישיבת ארץ ישראל כל עת ורגע שהאדם בא"י הוא מקיים מצוה זו וידוע שעיקר שכר המצוה על השמחה גדולה בה כד"כ תחת אשר לא עבדת ה' אלהיך בשמחה א"כ צריך היושב בה תמיד להיות שמה במצותו התדורה באהבתו אותה וגם צריך להיות ירא וחרד כדאי' בזוה"ק כו' והעם היושב בה נשוא עון וכ' וכפר אדמתו עמו, ודוקא בעונות קלים ששבין ומתחרטים עליהם ויסורין אלו ממרקין ובמותו הולך נכוחו לגן עדן, אבל הבאים לא"י ואין שמים על לב שהם בהיכל המלך ומורדי' ופושעים (מרבים במחלוקת) ומרבים
מכתב מאליהו
וגם בתהלים קב יש זאת על חביבת הארץ לבד זולת המצות רק להמציא שיהיו ומאדמת אה"ק לנו יהא מספיק להגאולה כד"כ אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה בא מועד כי רצו עבדיך אבני' ופי' הספורני אתה תקום תרחם אע"פ שאין הדור ראוי כי בא מועד ראוי לזה כי רצו אבני' על הפך דור המדבר שמאסו בזה כאמרו וידעו את הארץ אשר מאסתם בה עכ"ל, מבואר עד כמה כעס על הרחקת הארץ ועד כמה חביבות התקרבות הארץ, וסיים שם תכתב זאת לדור אחרון לשמוע אנקת אסיר וגו', ונבואה למה שהוא [illegible] בכל, שהקב"ה ממתין