Tzvi Hirsch Kalischer · The Peace of Jerusalem · 1868
22scan
of 23

— 23 —

פתאום עם אורו הרב, רק לצמיחת ביאתו יהי' כעני שבא על הפתח של נדיבי עם שיפתחו לו לבוא אל הטרקלין, כן נדיבי צדיקי עולם יעשו הפתח ואז מעט מעט יבוא כעני המקבץ על יד על יד, וא"ל למה לא תפעלו בתפלתכם ואשדר לו סוסי' ברקא, שיהי' לו ברק [illegible] כברק הבא פתאום, וא"ל אית לך בר חיור גוון, וכי יש לעורר חסד גדול בלי תערובת גוון אחר שמרמז על הדין די לנו שיבא בעתה קימעא קימעא :

בסיומא אציגה כאן מה שראיתי בראש הספר שערי צדק (והוא מהגאון בעל חיי אדם על מצות התלויות בארץ) שפסק הדין שיכולין לקיימם ע"י שליח מחוץ לארץ, וכתב שם אחד בלי חתימת שמו לפקפק ע"ז דכל מה שלא יכול לעשות בעצמו א"י לעשות שליח, וכיון שהוא רחוק מארץ ישראל א"י לעשות שליח וקנה ראי' מנזיר י"ב ובאמת הוא טעות גמור ובודאי יפה פסק החיי אדם, כי ריחוק מקום לא מעלה ולא מוריד, רק מי שאינו בר הכי כלל, כמו שם בנזיר דבשעת שליחות כשאמר צא וקדש היתה אשת איש אף דבשעה בואו שמא נתגרשה, מ"מ בשעת שליחות אינה ראוי להתקדש וכדאמר שם במילתא דלא קיימי קמי' (דהות מנסבא לנכרי) לא מהני שליח אבל ריחוק מקום אינו מעכב, וכמה ראיות לדבר. הדא דאמר שם צא וקדש לי אשה אסור בכל הנשים שבעולם, אמאי בכל עולם ילך למקום רחוק שאין המשלח יכול להגיע שם, ויקדש לו שם כשיודע בכל משפחתם במקום רחוק, ולמה מודה ר' יוחנן שם באין לה כלל, הא אפי' יש לה והוא במקום רחוק ג"כ שרי א"ו הריחוק אין מעכב השליחות כיון שע"י טורח יכול המשלח להגיע לשם. ועוד ראיה דלמה צריך קרא למי שהוא בדרך רחוקה לא יעשה פסח ראשון ת"ל דצריך שליחות וכי תאמר דצריך קרא להתיר פסח שני, ז"א דהא אמר ר' יהודה (פסחים צ"ג ע"ב) איזה דרך רחוקה- כל שאין יכול לכנוס בשעת אכילה, אבל יכול לכנס בשעת אכילה בלילה אף שא"י בשעת שחיטה חייב, וקשה הא צריך שליחות לשחוט עבורו וליכא, א"ו כל שהוא בר הכי מהני השליחות וכן מוכח מדשוחטין וזורקין על הטמא שרץ שא"י לעשות בעצמו ועושה שליח א"ו כל שהוא בר הכי עושה שליח :

עוד נראה דבר פשוט דלענין דין ממון ודאי מהני שליחות דאמר לשליח זבן לי שדה, דכל ששליח עושה קנין הוי כאלו הוא עשה קנין כידוע זה בכל הש"ס, וא"כ כששולח ממון לפלוני עשה קנין עבורי בקרקע שתקנה הוי כקרקע שלו וממילא כשיבוא אח"כ החיוב של התרומות ומעשרות זכין לאדם שלא בפניו ונעשה לו שליח בכל עת ובכל זמן, כיון שיש כאן חיובא וממילא כשיש לכל א' וא' חלק בקנין ההוא נעשו המצות כולם עבורו בארץ החיים סלה ואין מקום כלל לדברי המפקפק נגד הגאון חיי אדם :

ובטרם אישים קנצי למלין, אבקש מטו מן הגאון הגדול מהרי"ע נ"י אולי יצא מפי עטי דבר נגד כבודו הרמה, בל יאשימני, כי בהגיני תבער אש שלהבת יי אל חבת הקודש, ואחכה כי הגאון נ"י בעוצם צדקו וענותו יצדיקנו עם רעי הזקן שקנה הרבה חכמה וחסידות מוהר"א נ"י, ויאמר כמו שמצינו חזרו ב"ח להורות כב"ש, וכן להיפוך, וזאת תהלתו סלה :

ואל אצילו בני ישראל אישים אמרי בטרם אצא כי את נגידים אדבר :

שמעו שלומי אמונו בנ"י. א נמי"ו רר