הר צבי
ממ"נ זה לא יתכן זולת אם נחליט ההלכה כחד מינייהו, ונחזי אנן מאי דקמן, הנה המ"א בסי' תקס"א ב' על קושיית הראב"ד והוכחתו דקדושת המקדש בטלה עכשיו מדתנן ואם אין מקדש ירקבו, ע"ז מתרץ המ"א וז"ל ול"נ דהרמב"ם ס"ל כגי' התוס' במכות י"ט דאפי' למ"ד דקידשה לע"ל בכור ומעשר לא מתאכלי, וא"כ דברי הרמב"ם שרירין וקיימין והנכנס עתה למקום המקדש חייב כרת וכולנו טמאים מתים, וכ"מ מתוס' שבועות י"ד וכ"כ בס' התרומה ובאגודה עכ"ל המ"א וכן תירץ המל"מ שם, ומהר"מ גאלאנטי בס' קרבן חגיגה והיא נדפסה היום בס' הלכות קטנות ח"ב, וגם בס' ברכת הזבח, ומדיוק לשון המ"א נראה להדיא דאחרי ישובו קושית הראב"ד על הרמב"ם מעתה שוב נקטינן להלכה כרמב"ם וא"כ מקריבין אע"פ שאין בית גם בזה"ז, וכן הוא הסכמת החת"ס יו"ד רל"ו, עיי"ש, אבל לכאורה נראה דעיקר קושיית הראב"ד מהך משנה דמעש"ש הוא משום דמה הלשון אומרת ואם אין מקדש הא לפי תירוצו של המ"א הול"ל ואם אין מזבח, דלמ"ד מקריבין אע"פ שאין בית לאו במקדש תליא מילתא אלא במזבח לחוד, ואין לומר דהיינו מקדש היינו מזבח דהא לשון הרמב"ם עצמו בפ"א ה"ו מוכיח דמקדש לחוד ומזבח לחוד, שהרי אומר שם ועושין במקדש כלים מזבח לעולה וכו', הרי דמזבח אינו אלא כלי מהמקדש, ובריש עירובין (ב' ע"א) ס"ד להוכיח מדכתיב ונסעו הקהתים נושאי המקדש דמשכן איקרי מקדש הרי דס"ד דמקדש אינו מזבח לחוד ואף דדחי התם ההוא בארון כתיב, הנה מלבד בלשון תורה לחוד ולשון מצוה לחוד הנה גם בלשון התורה אנו מפרשים מקדש דבר המקודש ביותר ובאמת הוא כולל הרבה דברים לא מזבח לחוד וכמש"כ רש"י זבחים ס"א ע"א דהיינו ארוןומזבחות וכלי שרת, אבל איך נאמר דבמקום דהעכוב הלוי דוקא במזבח לחוד יאמר ע"ז מקדש סתם ולא הי' לו לסתום אלא לפרש מזבח להדיא ולפי"ז קושית הראב"ד במקומה עומדה, דממשנה זו מוכח דל"ק לע"ל כיון דהבית קפיד, ותירוצו של המ"א צריך ביאור, ולזה אקדים דברי התוס' זבחים ס' ע"ב שהקשו על גי' רש"י מאי דוחקא דרבינא לומר לא קדשה הא אף למ"ד קדשה אינו נאכל בפגמת המזבח, ותירצו דלישנא דברייתא קשיתי' דקתני מה בכור אינו אלא בפני הבית דמשמע בית ממש בעינן, ואי קדשה למ"ל בית הלא מקריבין אע"פ שאין בית ואין צריך רק מזבח וכו', עכ"ל, נמצא דלגירסת רש"י עכצ"ל דמדנקט בית מוכח דס"ל ל"ק להך גירסא לא ניחא לי' לרבינא לומר דלשון בית לאו דוקא, משא"כ לגירסת התוס' מוכרח דלשון בית המוזכר בלשון הברייתא הוא לאו דוקא ובאמת רק במזבח לחוד תליא מילתא, לפי"ז תירוץ המג"א מדויק מאד דהרמב"ם ס"ל כגירסת התוס' וא"כ מוכרח דבית לאו דוקא דעיקר העכוב הוא רק במזבח וכמו כן נימא דלשון מקדש הנזכר במשנה לא עדיף מלשון בית להדיא, דאמרינן ל"ד והמכוון הוא רק מזבח, שוב ראיתי בס' דרישת ציון ניחא לי' בפשיטות דמקדש היינו מזבח אבל ל"נ דתליא בחילוקי הגירסאות, אי שייך לומר ל"ד, או לא, ובזה נתיישב לי עוד איזה דקדוקי דברים בלשון המג"א הנז' דבפשוטו יש לעיין למ"ל להמג"א לתלות יסוד תירוצו בחילופי הגירסאות שבין רש"י ותוס' הא לפי מש"כ תוס' זבחים