הר צבי מט
בלא קדוש העזרה ומטעם במת צבור. ולזה צ"ל דלפי"מ דמבואר (זבחים קי"ז ע"ב) כי עייליתו לארץ ישרוה תקריבו חובות לא תקריבו, ויעו"ש ברש"י דאיש כתיב ולא פליג קרא בין גדולה לקטנה דליחיד לא קירב אלא נידר ונידב אבל חוב לא, אף בבמות צבור, ואכן שפיר הוצרכו לקדש בשתי תודות כדי שיהי' לו תורת בית המקדש בכל פרטי' ולהקריב בו גם קרבן יחיד של חובה *) אין להוכיח משם דמזבח לחוד אינו במת צבור דהא בלא"ה צ"ל דקדשו בשביל קרבן חובה דיחיד, ועדיין אינו מיושב לי מנ"ל לרש"י דקרבו חובות ליחיד וע"כ דקדשו בשתי תודות ודילמא לא קדשו ואה"נ דלא קרבו חובות ליחיד כלל, ויחכן לומר דבמת צבור לא חשיב אלא בהסכמת רוב ישראל, ולכן בימי עזרא דלא הי' שם רוב ישראל לא הי' חשיב במת צבור וע"כ הוצרכו לקדשו בקדושת המקדש, או נאמר דלאחר שנבנה המקדש בראשונה שוב חל המצוה לבלי הקריב לעולם אלא במקום המקודש ואף דרש"י לא ס"ל כר"ח, ולרש"י למ"ד ל"ק לע"ל שוב הותרו הבמות, מ"מ מצוה איכא להקריב דוקא בבית המקדש, וכלשון הרמב"ם בפ"א מה' בית הבחירה ה"ג, כיון שנבנה המקדש בירושלים ואסרו כל המקומות כולן לבנות בהן בית לה' וכו'. והנה הגאון המנוח ר"ד פרידמאן ז"ל מוכיח מכאן דהראב"ד ס"ל כשיטת ר"ח שבתוס' זבחים ומגילה דאין היתר במות לאחר שנבנה המקדש לעולם · אף לשיטתו דנתבטל עכשיו קדושת המקדש, שהרי הראב"ד לא השיג על הרמב"ם בדין זה ומדשתיק אודויי אודי לי', ולכאורה, י"ל דאין זה הכרח, דבדברי הרמב"ם הללו אינו מבואר כאן איסור במות כלל, וכאן שנה לנו רבינו דין אחר דנאסרו כל המקומות לבנית בית לר' וזה שייך גם למ"ד דהותרו הבמות בזה"ז אבל מ"מ מצות בנין המקדש א"א לקיים רק במקום הנבחר ובמקום אחר לא יהי' לו דין מקדש ואין היחיד מקריב שם קרבן חובה וגם אין מנחה בבמה, ועוד נ"מ לכמה דברים לכל חד כדאית לי', ובודאי מ"ד לא קדשה לע"ל לא יחלוק על מקרא מלא שנאמר זאת מנוחתי עדי עד, וממילא דלמ"ד ל"ק מצוה ג"כ לקדשו בקדושת המקדש כיון דגלי קרא להקריב דוקא במקום הנבחר ובלי קידוש אין יתרון בין מקום זה למקום אחר לענין עצם ההקרבה.
ג.
והנה לפי האמור מה שהעלה בס' דרישת ציון להתיר ההקרבה מכח סמ"ג
*) עיין בפירוש הג' מלבי"ם ז"ל עזרא ג' פ' ה' וז"ל "כפי הנראה דייק הכתוב שרק עולות הקריבו ולא יתר קרבנות, מזה משמע כדעת הראב"ד שקדושת המקדש בטלה מדעת ר"ש כפי"ד דזבחים שבבמת צבור גם הצבור לא הי' רשאים להקריב רק פסחים וחובות הקבוע להם זמן וכו' ודבריו תמוהין ולכאורה איסתמיטתי' והא דתנן אר"א שמעתי כשהיו בונין בהיכל עושין קלעים להיכל וקלעים לעזרה, ואמרינן עלה בגמרא מכלל דר"א סבר לא קדשה לע"ל, ומבואר מזה דגם למ"ד ל"ק לע"ל, גם לדידי' נתקדש בקדושת המקדש ע"י קלעים, וכדכתב רש"י שקדשו בשתי תודות.