Tzvi Hirsch Kalischer · Seeking Zion, Jerusalem Edition · 1919
83scan
of 139

הוספות למאמר קדישין מב

ולא יעשו לא בראשון ולא בשני עכ"ד, והשבתי לו בתרי אנפי, חדא הא הרמב"ם פסק (בפ"ז מה' ק"פ ה"ז) כיצד משערין הפסח לידע אם הוא רוב טמאים או טהורים, אין משערין בכל האוכלין כו' אלא משערין הנכנסים לעזרה כו' ע"ש, והוא מן הש"ס פסחים (צד), וא"כ הרי הנשים אין נכנסין לעזרה של אנשים, רק משלחין ע"י הבעל או ע"י אביהן, וכיון שאין נכנסין אינן שייכות לרוב צבור ונשארו האנשים שרובן אינם זבין, וכן היא בירושלמי (פ' כ"צ ה"ו) שאין הנשים מצטרפות להוראה, ומדמה שם ק"פ להוראה שאין מכניסין אותן לרוב, ואם כן אתי שפיר דעת הגאונים שהתירו ק"פ בזה"ז, ואי תיקשי הא פסק שם הגמ' היו מחצה על מחצה נשים משלימות את הרוב, הא לא נכנסו לעזרה (וקושיא זו גם בלא דרכי קשה על הש"ס) ובאמת הרמב"ם נשמר מזה שכ' טעם הדבר שמשערין בנכנסין משום שאפשר שיהיו כ' נמנין על פסח אחד ומשלחין אותו ביד אחר, וא"כ במחצה על מחצה אם הרבה נשים ישלחו לשחוט עליהן והשליח נכנס לעזרה, אז אחד מכריע את המחצה לרוב, ובנ"ד אם יהיה ד"מ עשרת אלפים אנשים ועשרת אלפים נשים, נלמוד את הנשים שישלחו עשרים מהן שליח א' לעזרה ונשארו מן העשרת אלפים חמש מאות, וא"כ האנשים רוב טמאי מתים ולא זבין, שנית דאין מוכרח שרובן זבות שהרבה מהן תהלת נדות שנטהרו בטבילה בלא קרבן ולא באו לעולם לכלל זיבה, רק היולדות ודאי מוחסרי כפרה ואינן הרוב או שהיולדות תעשינה כתירוץ הראשון ודו"ק.

ח) ב) דביומא (ז') ופסחים (עו) סברוה טומאת דחויה ובעינן ציץ לרצות מוכח מזה דבלא ציץ אין ריצוי וכיון דאין לנו ציץ בזמה"ז איך יקריבו ק"פ בטומאה עכ"ד וזהו קושיא נכונה, ונ"ל ליישב דהנה קשה לי על ר' יהושע ור' יוסי איך קתני במתניתין הפסח נאכל בטומאה. הא ס"ל אין ציץ מרצה על אכילות, ולמה פריך רק למ"ד אם אין בשר אין דם הא אפילו למ"ד יש דם בלא בשר נמי קשה איך נאכל בלי ריצוי, ועו"ק קושית התוס' ד"ה דלא אשכחן כו' תימא לר"י דבשמעתין משמע דלמ"ד טומא' דחוי' אינה דחוי' אלא ע"י ריצוי ציץ, והא טומאה דנברי דדחויה בצבור אע"פ שאין הציץ מרצה על טומאת הגוף כדתנן בפירקין (דף פ') עכ"ל, מכל זה מוכח כתי' התוס' במנחות (טו) ד"ה והכא וז"ל והא דלמ"ד טומאה דחויה בעי ציץ היינו לטומאת בשר דמהני ציץ אבל לטומאת הגוף דלא מהני ציץ אפילו בלא ציץ עכ"ל, פי' לדבריהם, דהא בפסחים (פ') ד"ה נזרק כתבו שהוא רק משום קנסא דמעכב, וכדאיתא ביבמות (צ') שהוא רק מדרבנן ע"ש, ומש"ה רק בטומאת בשר דמהני ציץ קנסוהו דה"ל לאהדורי לעשות בטהרה ולא הידר יפה וגם זה בכלל אהדורי הוא להצריכו ציץ כיון שאפשר. אבל בטומאת הגוף שא"א כלל לרצויי בציץ מש"ה אף בלא ציץ כשר, ולפ"ז היכא דליכא טהרה כלל בעולם להדר אחריו אז ל"ב ציץ וממילא מיושב גם קושיא הנ"ל לר' יהושע למה נאכל בטומאה בלא ריצוי ציץ, ז"א דהא א"א להדורי שהרי גוף האוכל טמא ומטמא האכילה מש"ה לא מעכב ריצוי הציץ, ומש"ה כתבו התוספות יומא (ז') ד"ה מכלל

דחיכא