Tzvi Hirsch Kalischer · Seeking Zion, Jerusalem Edition · 1919
84scan
of 139

הוספות למאמר קדישין

דהיכא דא"א דחי בלא ציץ ע"ש, ועוד ראיה מרמב"ם (פ"ד) מביאת מקדש דפסק כר' יודא דאין הציץ מרצה רק כשהוא, במצחו. והקשה הר"י קורקס מובא בכסף משנה הא פסק דחויה, ונשאר קושית רש"י איך מרצה ביוה"כ, ותי' דהקושיא אינה מכרחת ואין זה מובן וצריך לומר בכוונתו דבאמת ריצוי ציץ אינו מעכב שאם אירע טומאה ביום הכיפור כשר בלא ציץ, וקושית ר"ש היא כיון דלכתחלה בעי ציץ איך יאמר קרא שלא ישא ביום הכיפור א"ו א"צ במצחו, ור"י לא חש לקושיא זו כיון דליכא עיכובא. רק לפי שיטתו דס"ל הותרה בצבור השיב לו לפי האמת שלו וזה כוונת הר"י קורקס הנ"ל, ועוד ראיה מדמחלק בין לכתחלה לדיעבד, ואי מדאורייתא יש עיכובא איך נחלק בהכי. וזה דלא כפק"ע בירושלמי (פ' כ"צ הלכה ה') שרצה ליישב קושית תוספות הנ"ל דבציבור מרצי אגברא, וז"א כיון דמשמעותא דקרא הוא עון הקדשים ולא המקריבים, אם כן מה בין צבור ליחיד א"ו כתי' התוספות הנ"ל, וה"פ בירושלמי דבציבור אם עבר הורצה משום דהוי דרבנן ובצבור לא גזרו ותו לא מידי.

אחר כתבתי תשובתי הנ"ל בא לפנינו עלה היקר הלבנון מירושלים אשר שם (דף 62) הקשה גם הרב המאה"ג מהרד"פ קו' זו מן ציץ, והמ"ל הרב המופלג מו"ה יחיאל ברי"ל כוון קצת לדעתי וכתב בהערה שם ג"כ מתוס' הנ"ל ומתוס' יומא (ז') הנ"ל, ומביא ג"כ דברי הי"ד שמתרץ הסתירה שעל הרמב"ם דפסק טומאה דחויה ופסק כר"י דאינו על מצחו אינו מרצה, ותי' דאפשר דר"ש ס"ל כר"א בפ"ז דמנחות דילוף מפסח מצרים וס"ל דדנים אפשר משאי אפשר ע"כ שפיר מוכיח מיוה"כ, אבל אי ס"ל כר"ע דאין דנין משא"א א"כ אין הוכחה מכה"ג ביוה"כ ע"ש, הנה נראה ודאי דבמקום שאין ציץ כנ"ד טומאה דחויה בטומאת דגוף בלא ציץ עכ"ד, הנה משתיה קצת עם דברינו, אך לפי דבריו יהיה רק מותר בהקרבה ולא באכילה שהבשר מתטמא מאוכלו, ולפי דברינו אף באכילה שרי כיון דלא הוה בר המדורי וליכא קנסא ורבנן לא גזרו בשא"א ובשמצוה עוברת לגמרי כמ"ש המג"א (סי' תקפ"ט) ודוק.

ועתה אייחד הדיבור אשר היה לי עם הרב המאוה"ג חו"ב מוהר"ר חיים מרדכי נ"י מפלאצק מלבד מה שהבאתי לעיל (אות ב').

א) מ"ש בר"צ מצות עשה בישיבת א"י הציב לעומתי דברי המגילת אסתר וכבר כתבתי לעומתו בשער ציון בתחלת ספרי זה ראיות נכוחות וכאמור בפ' ע"פ (קיג) אמר ר' יוחנן ג' מנוחלי עוה"ב הדר בא"י.

ב) על הא שכתבתי במאמר קדישין בתשובתי אל רבינו הגדול זצוק"ל בד"ה וכ"ז אם דברי הראב"ד כפשטן, הודיעני הרב מהרח"מ הנ"ל שהרבה להוסיף בקושית הגאון המחבר ספר מלא הרועים, מלבד קושייתי על הראב"ד כתב גם הגאון הנ"ל שתימה על הראב"ד שבפי"ט מה' מעשה הקרבנות פסק כר' יוחנן דס"ל קדשה והראב"ד לא השיג ע"ז ש"מ דס"ל כותי' ואיך קאמר ראב"ד כאן בה' בית הבחירה דקדושת הבית בטלה, ועוד תימא שכ' דעזרא ידע שעשויה להשתנות לפיכך לא קדשה לע"ל, והרי קי"ל בכל אלו תנן כמ"ש

רמב"ם