Tzvi Hirsch Kalischer · Seeking Zion, Jerusalem Edition · 1919
65scan
of 139

מאמר קדישין לג

(הלכות א"ב) לענין נפשות ומלקות דחמיר יותר מעון מיתה שהרי פיקוח נפש דוחה עון מיתה ואפילו הכי כל שיש עשה לבית דין להעניש בדין תורה סולקין וסולקין על חזקה זו, ולא מחמת ספק אנו דנין רק משום דאוקמה אדאורייתא ועוד הא עבודה נמי חמיר מעון מיתה שהרי דוחה שבת וטומאה שהוא עון סקילה וכרת. ומה שהקשה בנשיאת כפים לא יקראו אותם לעלות וליכא עשה, הלא הבאתי ראיה מפסחים (דף סט) דלהביא עצמו אל עשה חמורה ג"כ דוחה הקל אף שעדיין לא חל העשה כדכתיבנא לעיל ה"ג לא שנא ז

עוד כתבתי לרבינו אם נאמר שהוא ספק השקיל אם נתבלבלו הרוב או מחצה, איך מברכין על נשיאת כפים הא יש ספק דעוברין על לא תשא שהוא להרמב"ם מן התורה ורמב"ם עצמו כתב סוף הלכות תרומות וזה לשונו וקבלנו וראינו אותן מברכין אפילו בחלת ח"ל עכ"ל, הרי לנו עד נאמן שגם בזמננו ברכו הכהנים על החלה ולא חששו משום לא תשא אלא ודאי כל שיש מצוה אוקמינן להו אדאורייתא דסמכינן ארובא וחזקה (ומה שכתב רבינו בשם רש"ל שקרוב הדבר שרובו נתבלבל אם לא כולו, פלא בעיני שבהעתק הראשון הביא רבינו לשון רש"ל וז"ל ואם לא הרוב הוא קרוב למחצה שנתבלבל עכ"ל, הרי דלא הרוב ולא המחצה קאמר רק קרוב למחצה, וגם זה כבר הבאתי ראיות שאינו כן לאחר שנתלבנו בב"ד של כהנים כנ"ל).

ומ"ש רבינו דלפי פירושי ברמב"ם דא"צ תכלת אם כן התוספות (הביא המ"ל משבת ד') חולקין על הרמב"ם ואנן כמאן נפסוק, לענ"ד לפי דרכנו אין כוונת המ"ל שהתוספות חולקין על רמב"ם רק על הרלב"ג שהרי מקרא מלא הוא כמו שכתב המ"ל ואת האבנט שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני. רק דאפילו הכי כתב המ"ל הוכי תימא שיש לומר רק לענין כלאים שוין אבל לענין תכלת ורוקם וארגמן אינן שוין על כן כתב רמב"ם דשל כהן גדול רוקם הוא משמע דהדיוט אינו רוקם רק שדומה במעשיו להדיוט, וכיון דדומה מעשיו רק דחסר הריקום שהוא רק על ידי חלופי הגוונין תכלת וארגמן ושני, אם כן ודאי מה שאין גירם הריקום שוה כהן גדול להדיוט אם כן כשם דשל כהן גדול שלשה חלקים צמר ואחד של פשתן כן דהדיוט דדומה לו במעשה אריגה רק הצבעין אינן דומין והוא מדויק מאוד בלשון רמב"ם אם כן אין ראיה כלל מתוספות נגד רמב"ם דלכולי עלמא שלשה חלקים צמר ואחד פשתן, והמ"ל מביא רק התוספות נגד הרלב"ג דמשמע לו ממנו דצמר ופשתן שוין וזה אינו דחלקי צמר כמו ג' מינין, תדע דלמה לא הביא המ"ל גם מרש"י במקומו שכתב ד"ה והמייניהון של כלאים דכתיב תכלת וארגמן ותולעת שני ותכלת עמרא כו', הרי דרש"י גם כן סבירא ליה דבעינן שלשה מינין בהדיוט, רק דס"ל כיון דעיקר קרא בכהן גדול הוא דכתיב א"כ יש לומר נהי דשוין הן עם דהדיוט היינו לענין זה שהוא כלאים צמר ופשתן אבל לא לענין שיעור שלשה מינין של צמר, אבל מתוספות שכתב דרוב צמר שפיר דייק ויצא מזה דתוס' ורמב"ם שוין לדינא שהרי עיקר הוכחתי לפי דרכי מתוספות (יומא ו') כדכתיבנא במכתב הקודם, אחר כל הדברים בפלפולין האלו לא הוסיף עוד רבינו להשיב עלי רק