Tzvi Hirsch Kalischer · Seeking Zion, Jerusalem Edition · 1919
61scan
of 139

לא מאמר קדישין

מדלא קאמר הניחא אי אבנט של כלאים כמו בכל הש"ס כה"ג נאמר הניהא, דהא לאידך מאן דאמר נשאר פירכת הש"ס, אלא ודאי מיירי רק מכהן גדול וא"כ י"ל דוקא אבנט קשה הוא אבל הושן של כהן גדול הוא רך והוא כלאים ואשתרי כלאים לגביה, אבל ביומא דמיירי רק מאבנט בהדיוט קאמר שפיר קשיא הן והשתא אין ראיה לרמב"ם לפסוק כרבי מחבריו.

לכן נראה לי ליישב כל הקושיות על רמב"ם והם. א) קושיא הנ"ל מנא ליה לפסוק כרבי, ב) קושית המ"ל למה לא ביאר רבינו דאבנט של ארבע מינים ואם ס"ל דאבנט של הדיוט הוא רק בשני מינים, קשה הא למ"ד אבנטו של כהן גדול הוא אבנטו של הדיוט אין שום חילוק ביניהם, ג) קושית המ"ל הלכה ב' שם דמשמע דרמב"ם סבירא ליה דאבנט של הדיוט אינו רוקם מנא לי' לחלק ביניהם עיין שם, לזה נראה לענ"ד דהנה ביומא (דף ו) פליגי למסבר קראי דלבישה, ופליגי נמי אי של כלאים או של בוץ ויליף מהא דפלגינהו קרא דכתיב אותו ואותם דאבנטו של הדיוט אינו כשל כהן גדול והקשו תוספות היכי דייק מדכתיב אותו הא כתיב נמי אותם דמשמע שהאבנטים שווים ואם כן קראי לא כמר ולא כמר דייקי ויש לומר סברא הוא לאוקמא קרא דואת האבנט תעשה שש בכהן גדול דוקא כיון דשארי בגדים היו נמי דכלאים אבל הדיוט דשאר בגדים דבוץ נימא נמי אבנטו דבוץ עכ"ל, וקשה לי אכתי לאידך מאן דאמר נמי קשה קושית התוספות דסבירא ליה מדכתיב וחגרת אותם אבנט הא אידך קרא דאותו דייק איפכא ובזה לא שייך תי' התוספות וכן לתי' הרב רבינו מנחם שם דמדכת"ב ולבני אהרן תעשה כותנות משמע דקרא קמא בכהן גדול דכתיב ביה רוקם ובפרשת פקודי כתיב רוקם גבי תכלת וארגמן ויליפי מהדדי וקשה גם כן לאידך מאן דאמר דיליף מאותה דמשוה להם שיהא כלאים, אם כן קשה הנ"ל מדכתיב ולבני אהרן תעשה משמע דקרא קמא בכהן גדול ולמה פלגינהו קרא ודייק לחלקם, לזה נראה לענ"ד שהכריח הרמב"ם דינו מקושיא זו דמיושבים הדיוקים והכתיבים היטב לפי דרכו, דהא דדייקא ולבני אהרן דמשמע קרא קמא רק לכהן גדול היינו לענין רוקם שיהא תכלת וארגמן וזה דוקא בכהן גדול והא דהשוה אותם קרא דאותם היינו שיהיו שוין בענין שיהיה כלאים צמר ופשתן (דהיינו שלשה חלקים צמר וא' פשתן כמו בכ"ג אבל הגוונין הן רק שנים) וא"כ מוכח דינו של רמב"ם דל"כ ריקום בהדיוט ומזה הכריח גם כן לפסוק דשל כלאים הם, כיון דדייקו קראי בלי קושיא ובלי דוחק כלל, משא"כ לאידך מאן דאמר צריך לדחוק כתירוץ התוספות בדוחק ומוכח מזה דרמב"ם סבירא ליה הוכי תימא של המ"ל דבהדיוט בעינן רק שני מינים ולא בעינן תכלת וארגמן ושני רק בכ"ג,

גם לשיטת המ"ל עצמו דסבירא ליה דבעינן תכלת וארגמן בהדיוט, יש לי לדון הא במנחות (מ"ב ע"ב) יליפינן טעימה פסולה שנאמר כליל תכלת וכתב תוספות ד"ה משום אף על גב דההוא קרא בבגדי כהונה כתיב יליפינן תכלת מב"כ עכ"ל, אם כן אף אנו נאמר כשם שילפינן ציצית מבגדי כהונה הכי נמי נילף בגדי כהונה מציצית וקיימא לן בציצית התכלת אינו מעכב את הלבן ח ועונש