מאמר קדישין
נגלו כל תעלומות, ערוכה בכל ושמורה ומבארו ישאבון תלמידיו הדולים מים מדליו והנני מוכרח להעמיס עוד טרחת מכתבי אליו, כי תורה היא וללמוד אני צריך ומן השמים שכרו כפול.
רבינו נ"י הפליא על מהרשד"ם שמקיל בכהני זמנינו בשבויה עד מפי עד ושקריאתם לתורה ראשון הוא מנהגא ושאמת הם בחזקה ומידי ספיקא לא נפקי ומחייבים לעשות עשה דוקדשתו מדינא ולהחמיר בכל איסורי כהונא והאריך בראיות נכוחות לנגדו ויפה הורה לנו רבינו לדינא. אך בדברי ריב"ש נדחק שמ"ש נהגו הוא על פי הדין, ולעניית דעתי יש ליישב זה בלי דוחק דהרב המגיד כתב (בפרק כ' מהלכות א"ב הלכה ג') על דברי הרמב"ם מי שבא בזמן הזה ואמר כהן אני אינו נאמן ולא נקרא בתורה וכתב המגיד וראיתי מי שהקשה על רבינו בזה"ל מנהגנו לקרות ראשון וכן הדין נותן דלא אכפת לן אם קרא ראשון. מאי אמרת שמא יעלו מקה"ת לתרומה כולי האי לא חיישינן בתרומה דרבנן, עד כאן. ואני אומר אין מביאין ראיה ממנהגא בטעות ומכל מקום אפשר שמפני שאין נוהגין בארצותנו בתרומה לא חששו מלהאמינו בקריאת התורה ואף ע"פ כן אין ראוי לעשות כן עכ"ל המגיד, ולפי"ז מיושב קושית רבינו נ"י על הריב"ש הא איכא ספק עשה דוקדשתו וי"ל משום דיש לחוש שיעלו מקריאת התורה לתרומה דרבנן במקום שנהגו והיה ראוי לעבור בעשה של ספק משום חששא זו. שהרי אפילו ודאי עשה יש כח ביד חכמים לעקור בשביל גזירה דרבנן כל שכן ספק עשה רק שכבר נהגו דלא חיישינן לזה לומר שמא יקילו לאכול קדשי גבול משום הכי ב' מפני תיקון נהגו שלא לבטל הכהונה מפני חששא זו ובלשון שהובא במגיד הנ"ל.
אך תמיהא לי על הריב"ש שהוא נגד רמב"ם הנ"ל, שכתב שם בזמן הזה אינו נאמן על פי עצמו, אבל על פי עד אחר נאמן לקרות ראשון ולאכול קדשי הגבול, הרי להדיא דלהקל לאכול קדשי הגבול האסור לזרים גם כן מחזיקין אותו לכהן גמור, וא"ל דרמב"ם על זמן הגמרא קאמר ולא על דורותינו, ז"א דאם כן אין מקום לכל דברי המגיד לא קושיא ולא פירוקיה ממנהגא דזמן הזה על זמן הגמרא ועוד דרמב"ם פרק זה מוסב על זמנינו כמו שכתב שם ח"נ כהנים שבזמננו אוכלין אותה בחזקה ויותר קשה שכתב שם (הלכה י"ג) מי שבא בזמן הזה וכו' ואוסר עצמו בגרושה כו', ואם נשא או נטמא לוקה עכ"ל והרי זה פשיטא שאין עונשין על הספק וגם אין עונשין על פי עצמו אלא אם כן הוחזק שלשים יום כמ"ש המ"ל שם וכמ"ש רמב"ם (סוף פרק א' מהלכות א"ב) ואם כן הרי להדיא דגם להקל מחזיקין אותו לכהן ודאי אם הוחזק רק שלשים יום דבכל דוכתי עונש מלקות כעונש נפשות ואולם על ידי סברתו של רבינו האיר לי נתיב ליישב דעת הריב"ש ומגן אברהם והוא מה שאמר רבינו לעיל דבנשיאת כפים כיון שיש עשה סמכינן אחזקה אף שיש ספק שעובר בעשה אם אינו כהן, הא זה ג"ב ספק שעובר בעשה אם הוא כהן ואם כן בנ"ד נמי כיון שיש עשה לענוש מי שחייב עונש. (וכדמצינו בשבת ק"ז שצריך לימוד על מיתת ב"ד שאינו דוחה שבת) משום הכי הניחוהו על