ט שער ציון
דבטלו הישיבות. בבבל כ"ע מודו דמותר לעלות מבבל ורמב"ם נקט הדין כמו שהי' אז בזמן התלמוד.
ד) והנה הרב במגלת אסתר רצה לבנות דייק על דברי רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל, ודבריו תמוהין, וז"ל הרמב"ן (במצוה ד' שמנה שם) שהמצות שהפליגו בה והיא דירת א"י כו' הכל הוא מצות עשה הזו שנצטווינו לרשתה ולשבת בה א"כ הוא מ"ע לדורות מתחייב כ"א ממנו אפילו בזמן גלות ולשון ספרי כו' ששקולה כנגד כל המצות עכ"ל הרמב"ן, וכתב ע"ז במגלת אסתר וז"ל, ומ"ש שחכמים הפליגו בשבח דירת הארץ הוא רק בזמן המקדש כו', ועוד ראיה שא"ב מצוה ממ"ש העולה מבבל כו, והא שאמר בספרי שבכו וקראו המקרא הזה וישבת בה, נ"ל שלא היה בידם לקיים מקרא זה לפי שהי' הבית חרב וע"ז היו בוכים וקרעו בגדיהם כו' ע"כ מלשונו. ופליאה על גדול כזה ששגה ברואה, חדא בכל דברי הש"ס שם בכתובות כמו ר' זירא ור' אבא שנשמטו מר"י בעלותם לא"י, ועולא שהי' רגיל לעלות ולא זכה למות שם העלו ארונו לשם ואר"א אנת עולא על אדמה טמאה תמות? אמרו לו ארונו בא וא"ל אינו דומה קולטתו מחיים כו', וכן אמר ר' חנינא שם לענין מיחת ליבומי בחו"ל, וכן שם במעשה דאילפא, הרי הכל בזמן הזה, כי כל האמוראים הנ"ל היו זמן רב לאחר החורבן, שנית מ"ש המגא"ס על הספרי שבכו רק על שלא יוכלו לקיים המ"ע של ישיבה מפני החרבן, הלא להדיא אמרי' שבכו כשיצאו מאה"ק ולכן חזרו למקומם, הרי שעיקר הבכיה עבור שיצאו מאה"ק, ובל"ס גדולים כאלו הרגישו מיד שנגרע רוח קדשם למו בעזבם את הארץ לכן בכו וחזרו מיד ואמרו שקולה וכו'. ועוד תימה על המגא"ס הלא הרמב"ם עצמו אשר בא ליישבו כ' להדיא (בפ"ח מה' מלכים ה"ט) אסור לצאת מא"י לחו"ל לעולם עכ"ל. לעולם מוכח להדיא דאין חילוק בין זמן לזמן, וכן הביא שם הרמב"ם כל המימרות שבש"ס שהפליגו במצוה זו, וכן המימרא אינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו אחר מיתה והוא לקוח מעובדא דעולא שהיה בזמן הזה, ע"כ ברור שכל דברי המגא"ס דחויין בזה.
אמר נתן פרידלאנד המביא לדפוס
מה מאוד עצמו ראיות ביהודא ועור לקרא לדברי הגאון ר"צ קאלישער איך כללי ישראל עוברים על הכתוב והארץ לא תמכר לצמיתות (ויקרא כ"ה) הנה נמצא כתוב בדברי ר' דוד לירא בספרו עיר מקלט והנהות פ' בהר על המקרא והארץ וכו' הנ"ל, וזה לשונו "מהרמ"ש כתב שבגאולת הארץ תלוי גאולתנו ובשיעבודה תלוי שיעבודנו" עכ"ל, נמצא שבמלים אחדים הללו כלל מהרמ"ש איך שהגאולה בידינו היא שהיא תלויה בגאולת הארץ, וסומך על הכתוב והארץ לא תמכר לצמיתות, כי המדינה בעמור וחזור קאי כעת — וכל עוד שאנו יכולים להפקיע מידם, ומחמת ממון או התרשלות ימעט חפצינו בה וקוטן תשוקתנו לה, משכנו את ידינו מלקנות הלא הוא בכל רגע כאלו עזבונה לצמיתות בידם וכמו שבפה מלא דיבר קדוש ישראל