Tzvi Hirsch Kalischer · Seeking Zion, Jerusalem Edition · 1919
137scan
of 139

קונטרס סמיכת זקנים סט

בדברי הקודמים. ג) כפי הנראה מאגרת הסמיכה הי' אחד מהעקרים שבשבילה חידשו את הסמיכה הוא מפני שבאו בעת ההיא חרבה מאנוסי ספרד. ורצו לעשות תשובה אך לבם נוקפם על העבירות שחיובים עליהם כרת וחפצו להפטר במלקות עפ"י הדין שכל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן ויליף לה מקרא ונקלה אחיך לעיניך כיון שלקה הרי הוא אחיך, היינו דוקא כשהתרו בהם עדים למלקות. בשעת העבירה ואם אין התראה בעדים אינו פטור מכרת ע"י מלקות אפי' ע"י ב"ד ומביא שם הרבה ראיות ומהר"י בירב הביא ראיות שאפי' אם בא לב"ד דרך תשובה ג"כ נפטר מהכרת ע"י מלקות ולפענ"ד הנה התוס' במס' יבמות דף פ"ח ע"א ד"ה אתא גברא, וז"ל : וא"ת כיון דאיכא תרי דאמרי מת אפי' איכא מאה דאמרי שוחו מה בכך הא תרי כמאה דמי וי"ל דלגבי דבר הנראה וידוע לכל לא הי' אומר רב אבל בשני עדים לא תצא עכ"ל. וכן מתרצים על הסוגיא בב"ק דף ע"ד בבא הרוג ברגליו ע"ש א"כ נוכל לאמר כי הלא אנוסי ספרד הלא דבר הידוע לכל העולם שעברו שם על איסורי כרת כמובן כפי הידוע בדברי הימים כי הלא שמרו כל צעדיהם שלא ישמרו את התורה אפי' בצנעה א"כ הרי הוא כמי שיש כאן עדים והוא עוד יותר טוב מעדים. ואודות ההתראה הלא כבר פסק הרמב"ם בפ"ב מהל' סנהדרין ה"ב שהטעם הוא שצריך התראה בין ע"ה בין חבר לפי שלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד, וע"ש בכ"מ ובלח"מ ותראה שבאופן כזה שהי' אצל יהודי ספרד לא שייך כלל שיצטרכו התראה, וא"כ בודאי היו פטורים מהכרת ע"י מלקות ד) הלא בהמצא לנו סמוכין בא"י יחיו מחויבים לעבר שנים ולקבע חדשים וא"כ עי"ז איך נכריע בין המחלוקת של הרמב"ם והרמב"ן שלדעת הרמב"ם צרכין ע"א ולדעת הרמב"ן די בשלשה ואיך יבטלו את הקביעת השנים והמועדת כפי החשבון אשר בידינו מימי הלל השני. ולפענ"ד מצות קידוש החדש מוטל על ב"ד רק באם יבואו עדים ויעידו שראו את הלבנה אבל אם לא באו עדים אין על ב"ד חיוב לקדש חדשים וכן שנינו במס' ר"ה דף ל' ע"ב בראשונה היו מקבלין עדות החדש כל היום פ"א קלקלו הלוים בשיר התקינו שלא יקבלו העדים אם באו מן המנחה ולמעלה ע"ש בפירש"י ותוס' בפי' משקלקלו הלוים בשיר אם כן קשה איך בטלו מ"ע של קידוש החודש בשביל שאירע פעם אחת שקלקלו הלוים בשיר ובפרט למ"ד שאם נראה ביום ל"א אין מקדשין אותו אלא ודאי שאם העדים לא העידו שראו את הלבנה אין מוטל על ב"ד מ"ע לקדשה. ועכשיו הרי נוכל לעשות על דרך זה כי נלמוד להקהל שלא יבאו להעיד אם יראו את הלבנה והרי שנינו חצר גדולה היתה שם וכו' וסעודת גדולות היו עושין בשביל שיהיו רגילין לבוא הרי שלא בנקל היו משינין עדים על ראיית הלבנה ונשאר רק החשש אולי הב"ד בעצמם יראו את הלבנה ביום, שיוכלו לקדש בלא עדים שלא תהא שמיעה גדולה מראי' וזה דבר רחוק א"כ לא נכניס עצמנו בספק זה, ועוד הרי כתב הרמב"ן ז"ל וז"ל ולפי כל זה נא' שמעשה שהסכים ר' הלל הנשיא ובית דינו על החשבון הזה ותיקן אותו לדורות בחדשים ובשנים קורא אני בהם אלה מועדי ד' אשר תקראו אותם זה הענין הוא קיום החדשים והמועדת היום ועד .