קונטרס סמיכת זקנים
סנהדרין נראין לי הדברים שאם הסכימו כל החכמים וכו, וכבר כתב כיוצא בזה הרשב"א בר"פ שור שנגח דו"ה עכ"ל, אבל באמת יש להקשות על זה שהרי הרא"ש בעצמו כתב בסוף פ"ק דב"ק וז"ל : והאידנא דאין מומחין בא"י לא קבעינן ליה זימנא, אח"כ מצאתי שכבר עמד על זה הפלפלא חריפתא בפ' המפקיד ועוד תמי' לי שהרי האלפסי בפ' המפקיד לא הביא הדבר הזה א' אומניה לדינא בשביל שאין לנו סמוכין עכשיו בא"י ובספ"ק דב"ק הביא האלפסי מפורש את הדבר הזה אי אומניה לדינא בא"י וצע"ג על זה. אם לא שנא' שגם הרי"ף והרא"ש שניהם סוברים כדעת הרמב"ם ובשביל זה כ"א מהם הזכיר במקום אחד אי אומניה לדינא לרמז לנו שיוכל להיות סמוכין כדעת הרמב"ם ולא חשו להזכיר זה בכל מקום כיון שבימיהם לא הי' סמוכין בא"י, והנה ראיתי בקו' של הגאון אב"ד דשקוד שיצא בשנת תרע"א שמביא בשם הרה"ג ר' אהרן מנדיל כהן ראי' שהרמב"ם לא חזר בהיד ממה שכתב בפי' המשנה, מזה שכתב הרמב"ם בה' שופר פ"ב ה"ט שכתב ובזמה"ז שחרב ביהמ"ק כל מקום שיש בו בי"ד דקבוע תוקעין בו בשבת והיא ראי' שאין עליה תשובה עכ"ל. ולפענ"ד אין זה ראי' כלל, אדרבא משם מוכח דהרמב"ם מיירי רק מזמן שאחר החרבן שהרי כתב בסוף ההלכה ואין תוקעין בשבת אלא בב"ד שקידשו את החדש וזה שייך דוקא אחר החורבן שקידשו עוד את החדשים אבל בהחזרת הסמיכה כדעת הרמב"ם זה דוקא לדיני קנסות ועוד אבל לא לקדש חדשים כמבואר בקו' של מהר"י בירב שהחשבון שנמסר לנו מהלל השני לא ישונה עד ביאת גו"צ. וכן ציין הכ"מ על דין הרמב"ם ר"ה דף כ"ט ל' ששם קאי המשנה והברייתא על זמן שאחר החרבן, עכשיו נעבור על דברי הרלב"ח שבשבילם התנגד להסמיכה ונאמר איזה דברים לתרצם בעזהש"י החונן לאדם דעת. עיקרי טעמי הרלב"ח הוא : א) מה זו סמיכה הסמיכה הזאת תתן למוסמך התואר רב תחת רבי בסמיכה הראשונה ובזמן הזה כבר נהגו לקרוא לכל ת"ח בשם רב וגם רבי ולא יתכן עוד ליקח מהם התואר הזה אף שאינם ראוים לסמיכה שלא לזלזל בכבודם ולביישם. אמנם לפענ"ד יש ויש הבדל גדול הרי אנו רואים כי באמת כך נהגו לקרוא רב או רבי לכל ת"ח אבל זה דוקא ע"י הכתב אבל כשמדברים לנכח אז אינם קורין רבי רק לת"ח בעירו שמשמש שם בכהונת הרבנות אבל לא במקום אחר אבל זה אנו רואים כי לגדולי ישראל קורין אותם רבי לנכח בכל מקום בואם, ומובא בתולדות רבינו החת"ס ז"ל כי בעת שנתקבל לאב"ד בעיר פ"ב הי' שם ת"ח מפורסם גאון בתורה, ובימים הראשונים לביאת הגאון הנ"ל הי' מדבר עמו בלשון נוכח ואח"כ כאשר ראה רוב חכמתו וגאונותו של רבנו החת"ס תיכף התחיל לקרוא אותו רבי כאשר דבר עמו פא"פ אם כן זה יהי' התואר כבוד של המוסמכים שיקראו אותם רבי לנכח בכל מקום ומקום לא רק ע"י הכתב וכן מוכח מלשון הגמרא שם, קרי ליה "רבי" (סנהדרין י"ג). ב) כי לדעת הרמב"ם צריך הסכמת כל חכמי ישראל בא"י ולא די ברוב, לפענ"ד אע"פ שיש על זה לפלפל אבל כבר דברנו שיוכלו לעשות בעזהש"י שיהי' בהסכם כל חכמי ישראל מכל אחב"י המפוזרים. ועל זה הוא כונת הרמב"ם בפי' המשנה עי' בדברי