הר צבי
נא
נדחים שוב טיפטר גם על דהעלאה, ואל תשיבני מהא דאמרינן זבחים קי"ד ע"א גלגל לגבי שילה מחוסר זמן הוא וקאמר להו משה לא תעשון דמזה הוכיחו התוס' לעיל דגם בפנימת המזבח הוי מחו"ז דלשיטת תוס' דהכא ע"כ פליגי ע"ז מדמחייבי על העלאה וצ"ל דשניא ההיא דגלגל דהיה באמת מחוסר זמן דאכתי לא מטי זמן לבנות בית המקדש עד שלמה המלך וכדאמרינן (סנהדרין כ' ע"ב) שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם וכו' ולבנות בית הבחירה, ומבואר שם דבנין בית המקדש היא מצוה אחרונה מהשלשה משא"כ בזה"ז דכל יומא זמני' וכמן שהקשה בת' חת"ס יו"ד סי' ש"ו על הפוסקים דמטיל מום בקדשים בזה"ז אינו עובר משום דלא חזי להקרבה. הלא האומר הרני נזיר ביום שבן דוד בא אסור למשתי יין דהיום אם בקולי תשמעו וכדאיתא עירובין מ"ג : וברמב"ם, ובבמה דוכתי אמרינן מהרה יבנה בית המקדש, בודי יתכן לומר דלא חשיב מחוסר זמן בזה"ז, והנה בטו"א (מגילה י' ע"א) מוכיח מכמה סוגיות דהעיקר הוא כדברי ר"ח דגם למ"ד ל"ק הבמות אסורות. ולפי מה דמבואר ברמב"ם (פ"ג מה' פסוה"מ) דקי"ל להלכה בע"ח אינם נדחים ומשמע דהראב"ד נמי ס"ל כן, א"כ שוב יש לחייב מעלה בחוץ בזה"ז אף לשיטת הראב"ד דקדושת המקדש בטלה עכשיו מ"מ כיון דעצם הקרבן לא הוי דחוי לגמרי יתכן לדמותו לשוחט בלילה, וכמו שכתבתי לעיל ומעתה סרה מהר תמיהתם על הראב"ד בהא דשתיק ליה להרמב"ם בדין זה דמעלה בזה"ז, משום דאה"נ דבעיקר דינו זה של הרמב"ם שניהם שוין ורק בטעמו של דבר חלוקין הן הרמב"ם מחייב בזה"ז משום דקדשה לע"ל, והראב"ד דס"ל ל"ק מ"מ מחייב משום דבע"ח אינם נדחים. ואין להקשות ע"ז מהשגת הראב"ד (בפ"ד מה' ק"פ) שמשיג על הרמב"ם שפסק גבי מי שאבד פסחו דהשני יקרב שלמים, והשיג ע"ז הראב"ד דירעה עד שיסתאב ויביא בדמיו שלמים ועיין בכ"מ שכ' לתרץ שטת הר"מ משום דהוא לשיטתו אזיל דאין בע"ח נדחים, דמזה מוכח לכאורה דהראב"ד ס"ל בע"ח נדחים, אבל באמת זה לא יתכן דהרי שתיק ליה הראב"ד (בפ"ג מה' פסוהמ"ק ובפט"ו מה' מעה"ק) שכתב שם הרמב"ם דאין בע"ח נדחים ועכצ"ל דהראב"ד כהתוס' ס"ל שכתבו (בפסחים צ"ו ע"ב) דגבי פסח שאבד דדחי' בידים כו"ע מודים דהוי דיחוי אף בבע"ח. אך אכתי יש נבן לבאר דלמה לו להרמב"ם הטעם דקדשה לע"ל. כיון דאפילו אם לא קדשה נמי חייב לשטתו דבע"ח אינם נדחים, לזה י"ל דהרמב"ם כרש"י ס"ל דלא ס"ל כר"ה דאיסור הבמות בזה"ז לכו"ע, אלא דלמ"ד ל"ק שוב הבמות מותרות וממילא א"א לחייב מעלה בזה"ז דכיון דהותרו הבמות ל"ש לחייב שוחט ומעלה בחוץ, ולפ"ז נאמר דהרמב"ם והראב"ד חלוקים ופליגי בפלוגתת רש"י ור"ח למ"ד ל"ק אי הותרו הבמות אי לא. והנה אף שהעלינו דהרמב"ם, והראב"ד שניהם שוין בדין מעלה בחוץ בזמה"ז מ"מ איכא לאשכוחי דאיכא בינייהו נ"מ לדינא גם. במעלה בחוץ, והיינו במעלה בעזרה מכוון במקום, המזבח דלהרמב"ם ודאי לא שייך שום חיוב של מעלה בחיץ דאדרבא הא יג קאמר