ראשון לציון
ד) על הא שכתבתי לרבינו אות ג'. בענין בגדי כהונה בהא דערכין ג' הקשה עלי מהרח"מ ני' דהא סוגיא דמנחות ו'. נמי קאמר כלאים. אשתרי לגבייהו ומשמע דמיירי בסתם כהן כמ"ש רש"י ע"ש ; ואח"כ הביא לי סייעתא מ"ס חידושי המאירי וכן הש"מ ביצה וז"ל וי"מ דלא בגדי כהונה קשין אלא באבנטיהון של כהן הדיוט, אבל חושן ואפוד רכים הם ואסורין דבר תורה והיינו דריש ערוכין ומנחות עכ"ד וכ"כ הרן ספ"ק דביצה, הרי להדיא כדרכי. ; גם הביא לי דברי רמב"ם, וראב"ד סוף ה' כלאים, ולי נראה דמדברי ראב"ד ראיה ברורה לדברי, שהרמב"ם כ' שם דכהן שלבש אבנט שלא בשעת עבודה לוקה, וכ' ראב"ד טעה בזה-דביומא פ' בא לו אמרינן דמותר שלא בשעת עבודה, וסיים וז"ל ומאי דקאמר מפני האבנט שהוא כלאים, אטו חושן ואפוד מי לית בהו כלאים עכ"ל, ואין זה מובן כלל דמה דחה לרמב"ם במה דחושן ואפוד נמי כלאים ? והרכ"מ כ' איני יודע איך כ' כלשון הזה כו', ולפי דרכי מובן היטב דברי ראב"ד התמוה, דידע דרמב"ם יש לו ראיה מהך דערוכין ומנחות דכלאים הוי ואסור להדיוט, ע"ז קאמר דמה ראיה לרמבם בזה דאטו חושן ואפוד מי לית בהו כלאים דמזה מיירי הך סוגיא דערכין ומנחות ודוק :
ה) ומה שדייקתי על רמב"ם שכ' שדם חלזון מצוי בים המלח, ובש"ס קאמר שעולה א לע' שנה, ותירצתי שיש הפרש בין ארץ ישראל לחו"ל בזה ; וע"ז הביא לי מהרח"מ דברי הרדב"ז ח"ב סי' תרפ"ה שכ' דבחלקו של זבולון היה עולה אחד לע' שנה כו' ובמעשה המשכן היו סמוכין לים סוף והיו צדין מן הים סוף כו' והקשה מהרח"מ עליו מן הירושלמי פ"ז דשבת סוף הכ' מה צביעה היה במשכן, והקשה הק"ע למה לא קאמר שצבעו תכלת, ותי' שהביאו עמהם ממצרים, ולפי הרדב"ז נשאר קו' הק"ע על הירושלמי דה"ל לומר שצבעו תכלת שצדו מים סוף, והאריך בזה, ובאמת אין קושיא כל כך על הרדב"ז אם ס"ל כש"ס דילן שחולק על הירושלמי כדאמרינן בשבת ע"ד דצידה וגם קושר ומתיר חייב רק משום צידת חלזון, והירושלמי ס"ל דצידה לא הוה במשכן, רק לחד מ"ד בחיה ולחד מ"ד פטור לגמרי על צידה עיין שם, ואם כן הרדב"ז פסק כתלמודא.
אבל למ"ד יש מנחה בבמה לא קשה להו, א"כ מוכח דס"ל לתו' דלא כהרר"ח דשירי מנחה מבמה היה להם, והרר"ח גופא י"ל דס"ל קדשה לע"ל אבל הראב"ד אי ס"ל להלכה ל"ק איך משכחת לה קדושת עזרה מעזרא א"ו הבמות מותרות :
ומה שתירצו התוס' שם דהכל בא בב"א הקידוש והעזרה, זה כ' רק לר' יהודה אבל הסוגיא דידן ע"כ לא ס"ל הכי מדאמר שם ע"ב חדא מי מקדשה, ואי בב"א מקדשה לא מקשי מידי, א"ו ל"א הכי. וכן מה שתי' דהיכי דלא אפשר לא צריך, קשה נמי א"כ בחסר מלך ואו"ת נמי נימא דלא אפשר, א"ו לא כ' רק היכי דאין מציאות כלל אפילו בימי שלמה. אבל מלך ואו"ת דהיה אפשר בימי שלמה גם היום מעכב, וא"כ הדקו"ל מנלן שירי מנחה א"ו כדכתיבנא, והגם שיש ליישב בדוחק דס"ל בא' מכ"א ' ז"א דא"כ התוספת לא מקשו מידי, אלא ודאי ס"ל דלכולי עלמא בעי שירי מנחה דאם לא כן ל"ל לנחמיה שתי תודות הא היה לו אחד מכל אלו בלא תודות ודוק, דמיושב בזה קו' מהרש"א שם. והגאון אמיתי מגרידן הביא ראיה שהתוס' בשבועות לא ס"ל כהרר"ח דהא הניחו בתימה בד"ה תני הא כמה משניות ס"ל קדשה בזבחים דאין אחריה היתר' ומאי קושיא הא רק ל"ק ואפילו הכי אין אחריה היתר אלא ודאי לא סבירא ליה לתוספת שם כהרר"ח :