לה
מאמר קדישין
דרישת ציון זה יאמר עלה לא נעלה אל הרי קודש כי טוב שבתי פה עד יתקע בשופר גדול בארבע רוחות עולם אז תכסוף רוחינו לדרישת ציון ובית אלהי יעקב וזה יאמר למה זה לי ענות נפשי עלי ציון ועיריה, הלא כבר נאמר אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ ואמרו רז"ל שהשביענו הקדוש ברוך הוא שלא ידחקו את הקץ, ולמה זה הבל איגע להאדיב רוחי ולתאות נפש על שיבת ציון ? והן נגד הראשון כבר הבאתי ראיות גדולות מן הכתוב ומן קבלת רז"ל ומן המושכל ואמנם על דברת שבועת אלהים האמור אשר עליה יסוגו אחור מלהקשיב לדברי הנביא אל תתני דמי לי עד יכונן ועד ישים ירושלים תהלה בארץ*) (ישעיה סב) על זה אשיב אמרי לך בשתי דרכים, האחד כי אזהרה מה תעירו ומה תעוררו הוא רק לבל נעלה ביד חזקה לחומות ירושלים, כמפורש בש"ס שם שלא יעלו בחומות ופי' רש"י בחזקה וגם שלא ימרדו באומות, רק נצפה על חסד ה' שישים עין חמלתו עלינו, ברצות ה' כושר פועל ידינו ולא השביענו רק שלא נהיה מן המעפילים לעלות ההרה בחזקה אבל לרצות אבניו ולפעול ארץ נושבת, מה טוב ומה נעים אין לך מצוה גדולה מזו כאשר בררתי בארוכה וכי יעלה על הדעת שכאשר עמד נחמיה עליו השלום ברוע פנים לפני המלך כורש ויתחנן לפניו לבנות חרבות ירושלים, הגם זה כעובר על השבועה הלזו ח"ו ? הלא לא בחזקה הלך רק בפעולת תחנונים. נתן השם יתברך חנו בלב המלך וחפץ ה' בידו הצליח. כן יסוב בעל המסבות יתברך לנו.
והנה ראיתי בספר כפות תמרים על סוכה (דף לה) ד"ה של מעשר שני, וזה לשונו ואני ראיתי דברי ס' התרומה כו' ושם כי הלכך נראה דקדושת מחיצות העיר קיימת לעולם להיות מותר לאכול מעשר שני בתוכה אם בנה מזבח, אבל בלא מזבח לא כו' ובכן אין קושיא על ספר התרומה דכוונתו ברורה דבזמן הזה אפילו בנוי מזבח בירושלים והקריבו קרבנות אי אפשר לאכול שם מעשר שני שהוכשרו מפני שאנו טמאי מתים, דבשעה שלוקח מעשר שני בידו מטמא אותו בידו כו' אמנם יכולין להקריב קרבנות בטומאת מת דדחויה היא בצבור, ומהאי טעמא אמר הר' ברוך לבעל כפתור ופרח שרבינו חננאל מפריז אמר שהוא רוצה לבוא לירושלים בשנת י"ז לאלף הששי להקריב קרבנות בזמן הזה כדאיתא בספר כפתור ופרח דף כד ואשר על כן בזה"ז כשבנה מזבח אף על גב דאין חומות לירושלים והקריבו קרבנות בטומאת מת, מותר לאכול מעשר שני שלא הוכשר בירושלים, עד כאן לשונו, הרי זה ממש כדרכינו, ואטו נאמר שר"ח מפריז רצה לעבור שבועה אם היה עולה לירושלים להקריב קרבנות ? וכן כתב רבינו הגדול הבית יוסף בספרו כסף משנה פרק ו' מהלכות בית הבחירה הלכה ב', וז"ל שמא בזמן החרבן יותן לנו רשות להקריב עד כאן לשונו. הדבר יצא מפי
*) אמר הנביא שם כפול הלשון אל דמי לכם ואל תתנו דמי לו עד יכונן כולה והוא מובן לדרכינו תחלה אל תתנו דמי לכם שתעשו אתם פעולה למטה אשר תמיד לא יחשו ואחר החל למטה אז אל תתנו דמי לו שיהיה נעור ממכון קדשו לשום תהלה בארץ.