Tzvi Hirsch Kalischer · Seeking Zion · 1862
35scan
of 43

אנפי' א' דהתוס' כ' בסוכה שם ד"ה אי נמי בשם יש מפרשים פי' אחר מרש"י דקאי על ערב י"ט ומסקי דבלא"ה קשה נמי מהך דבנין בלילה וע"כ צ"ל כפירש"י ע"ש, ולפי"ז כיון שישנו קו' זו מהך דלילה ממילא נוכל נעמוד בהך פי' די"מ דקאי על עי"ט עיי"ש.

ואופן שני לפי דרכינו דהא קשה עוד לר' אליעזר דס"ל דמכשירי מצוה דוחה שבת וי"ט הא מזבח נמי מכשירי מצוה היא, ואם התיר ר"א לעשות פחמין כדי לעשות אזמל למול בשבת כש"כ מזבח לעבודה שדוחה שבת דהוי מכשירי עבודה וא"כ קשה לר"א למה אין בנין בית המקדש דוחה י"ט.

ולפי דרכינו א"ש דשם בשבועות דמיירי בעזרות שכבר המזבח בנוי כדכתיבנא לעיל שתחלה בנו המזבח וא"כ אין לזה ענין לעבודה מש"ה לא דחי שבת וי"ט וכן בנין המשכן שכבר הי' עבודת קרבן בבמה, מש"ה לא דחי י"ט דלא הוו מכשירי עבודה כלל מש"ה במשכן נאסרו כל המלאכות אף לר"א דלא הוי מכשירי עבודה כלל אבל עכשיו כשרצה לגמור המזבח שמזולתו ליכא עבודה א"כ ה"ל מכשירי עבודה ודוחה י"ט. וא"כ לא מיבעי לר"א שהי' תלמידו של ר' יוחנן בן זכאי וכל דבריו מפי השמועה מרבו כדאי' בסוכה וריב"ז אמר שם דין זה ועשה תקנה זו וא"כ ודאי דוחה י"ט אלא אף לרבנן דלא ס"ל מכשירי עבודה דוחה, מ"מ י"ל דכאן לכ"ע דוחה חדא דר"ע אמר מילתא דאפשר למיעבד מאתמול אינו דוחה וכאן לא הי' אפשר מאתמול דודאי מיד כשיבוא רשות לבנות מזבח לא יתעצלו בה כלילה כיום לא ינוחו ולא ישקוטו ועוד דבשבת פר"א אמרי' דלענין הקרבת עומר דוחה לכ"ע אפי' לר"ע דהא שרי טחינה והרקדה דילפי' מן בחריש תשבות דמכשירי עומר דוחה, א"כ י"ל דגמר בנין המזבח לצורך העומר נמי דחי י"ט ועוד הא מצינו בסוף ערובין גבי קושרין נימא בשבת במקדש, ופי' הרב ברטנורא משום דמכשירי מצוה שא"א למיעבד מאתמול דוחה שבת לכ"ע והנימא שנפסק בשבת א"א מאתמול וכ"כ התוי"ט שם ואם התם שאפשר לעשות השיר ע"י אחר שלא כל הכלי שיר נפסקו אפ"ה שרי כש"כ כאן כשיתן רשות וא"א מאתמול דשרי בשבת משום מצות עומר דהוא במועדו אז והמטה עוברת וקרא אמר במועדו וא"ש.

בראשית אמרי במאמר דרישת ציון שפכתי שיחי נגד חלקי הסותר של דרישת ציו זה יאמר עלה לא נעלה אל הרי קודש כי טוב שבתי פה עד יתקע בשופר גדול בארבע רוחות עולם אז תכסוף רוחינו לדרישת ציון ובית אלקי יעקב, וזה יאמר למה זה לי ענות נפשי עלי ציון ועריה, הלא כבר נאמר אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ ואמרו רז"ל שהשביענו הקב"ה שלא ידחקו את הקץ, ולמה זה הבל איגע להאדיב רוחי ולתאוה נפש על שיבת ציון? והן נגד הראשון כבר הבאתי ראיות גדולות מן הכתוב ומן קבלת רז"ל ומן המושכל ואמנם על דברת שבועת אלקים האמור אשר עליה יסוגו אחור מלהקשיב לדברי הנביא אל תתנו דמי לי עד יכון ועד ישים ירושלים תהלה בארץ*) (ישעי' ס"ב) ע"ז אשיב אמרי לך בשתי דרכים, האחד כי אזהרה מה תעירו ומה תעוררו הוא רק לבל נעלה ביד חזקה לחומות ירושלים, כמפורש בש"ס שם שלא יעלו בחומות ופירש"י בחזקה וגם שלא ימרדו באומות, רק נצפה על חסד ד' שישים עין חמלתו עלינו, ברצות ד' כושר פעל ידינו ולא השביענו רק שלא נהי' מן המעפילים לעלות ההרה בחזקה אבל לרצות אבניו ולפעול ארץ נושבת, מה טוב ומה נעים אין לך מצוה גדולה מזו כאשר בררתי בארוכה וכי יעלה על הדעת שכאשר עמד, נחמיה ע"ה ברוע פנים לפני המלך כורש ויתחנן לפניו לבנות חרבות ירושלים, הגם זה כשובר על השבועה הלזו ח"ו? הלא לא בחזקה הלך רק בפעולת תחנונים נתן הש"י חנו בלב המלך וחפץ ד' בידו הצליח, כן יסוב בעל הסבות ית' לנו. והנה ראיתי בספר כפות תמרים על סוכה דף ל"ה ד"ה של מעשר שני, וז"ל

*) אמר הנביא שם כפל הלשון אל דמי לכם ואל תתנו דמי לו עד יכונן כו' והוא מובן לדרכינו תחלה אל תתנו דמי לכם שתעשו אתם פעולה למטה אשר תמיד לא יחשו ואחר החל למטה אז אל תתנו דמי לו שיהי' ניעור ממעון קדשו לשום תהלה בארץ. 5 ואני