Tzvi Hirsch Kalischer · Seeking Zion · 1862
25scan
of 43

מאמר קדשין יב

הרב וכו' מו"ה העניך ני' סג"ל ובגוף הענין איני מסכים כי גם קודם שידינו מגעת לדון בפלוגתא דרבוותא הרמב"ם והראב"ד פ"ו הי"ד מהל' בית הבחירה וכן לדון על מקום המזבח ומדות המזבח בעצמו ע"י טפחים של ד' גודלים בינונים שלנו, שקשה מאוד כי להרבות במרווחות באמות שוחקות או אפשר כי הכל בכתב מיד ד' השכיל ולנגדינו הר קשה בענין הכהונה, שבתשו' רשד"ם חאה"ע סימן רל"ה אחרי שהאריך לדון בשבוי' בעד מפי עד אם מותרת לכהן, סיים ואם סומך על מ"ש ריב"ש בתשובה סי' ל"ד (בנידון שבויה לכהן) וז"ל כל שכן כהנים שבדורינו שאין להם כתב יחוס, אלא מפני תיקון נהגו היום לקרות בתורה ראשון בתורת כהן, הרי שהכהנים בזמן הזה שעולים ראשון אינו אלא מנהג בעלמא שהרי אין להם ספר היחוס ש"מ שאינם כהנים גמורים ודאי' אלא ספק, ואח"כ אחרי דאיסור שבוי' אינו אלא איסור דרבנן די לנו להחמיר במה שהוא אסור ודאי, אבל בענין ספק ראוי לומר שספק דרבנן לקולא, ועוד דהוי ס"ס ספק נטמאה ספק שאינו כהן עכ"ל, ולענ"ד הקלושה זהו נכון להוכיח מדברי ריב"ש שהם כהנים בספק אבל במה שכ' הרשד"ם דקריאה לתורה ראשון אינו אלא מנהג בעלמא, וכמ"ש ג"כ די לנו להחמיר במה שהוא איסור ודאי, משמע דגם זה רק מדרך חומרא, ולע"ד במ"ח כ"ת אינו כן, כיון דמ"מ הם בחזקת כהנים מידי ספקא לא יצאו ואסורים מדינא באיסורי כהונה של ודאי, וכן מדרך חיוב לקרותם ראשונה מספק שמא הם כהנים ומחוייבים לקיים בהם מ"ע וקדשתו, ומ"ש הריב"ש נהגו היינו שנהגו עפ"י הדין, שהרי עולים לנשיאת כפים דלא שייך בזה משום חומרא בעלמא, דהא אם אינם כהנים עוברים בעשה (עיין מג"א ר"ס קכ"ח) ובתשו' חוט השני ס"ס כתב וז"ל וגרסי' פ' האשה רבה מנין שאם לא רצה דפנו ת"ל וקדשתו, ואין חילוק בזה בין הראשונים שהי' להם כתב יחוס רק לענין להתיר להם דבר שאסור לזרים, אבל לענין לאסור להם שום דבר שאסור לכהנים אין חילוק עכ"ל, והיינו דלא כהרש"דם הנ"ל, ומ"מ זהו רק שלא להתיר להם שום דבר שאסור לכהנים, אבל מ"מ להתיר להם שום דבר שאסור לזרים יש חילוק בין דורות הראשונים לכהנים שבזמנינו, כאשר באמת לע"ד מסתבר הדבר שאין להקל להם בשום ענין פסולי כהונה דדבריהם כיון דהוחזקו לכהנים, והרי הריב"ש בעצמו כ' בסי' שמ"ח לאסור גרושה דרבנן לכהן, ומשמע כן לכהנים שבזמנינו, אבל מ"מ ר"ל כדעת חוט השני להחמיר שלא להתיר להם דבר שאסור לזרים ומה דנושאין כפים צ"ל כיון דהוחזקו לזה הוחזקו או כיון דגם בהיפוך בביטול נ"כ עוברים ג"כ בעשה (אלא דמ"מ הי' ראוי לדון שלא לקרותם לעלות וליכא עשה) גם המהריט בח' סי' קמט דן הכל שלא להקל להם בשום דבר שאסור לכהנים ודאין, אח"כ מצאתי הדברים כהווייתן להרב מוהר"ש יפה בספרו יפה מראה על אגדות ירושלמי, ש"כ בברכות פ"ח ה"ב ד"ה המשתמש בכהונה מעל , וז"ל מה שאין נזהרין עתה בזה יש ללמוד עליהם זכות לפי שאין עכשיו כהן מיוחס ודאי ורבים מהם מזוייפים וכדרך שכ' הריבש סי' לד, אבל מ"מ אין לשום כהן להקל בשום איסור כהונה, שמאחר שמחזיק עצמו לכהן יש לו לנהוג כל דיני חומר כהונה דאזלינן בתר חזקה לחומרא והוצרכתי לכתוב זה לפי שראיתי מי שכתב ללמוד מדברי הריב"ש הנ"ל להקל לכהן באיסור כהונה דרבנן וליתא שהרי הריב"ש עצמו החמיר בסי' שמ"ח אפי' בתרומה דרבנן לכהן שבימיו עכ"ל, הרי כדברינו שאין להקל להם בשום ענין דאסורים לכהן דאזלי בתר חזקה לחומרא מ"מ מבואר מדעת מהר"ש דלקולא להתיר להם מה שאסור לזרים לא דנין להו לודאי כהנים, וכ"כ מהרי"ו הובא בהגהת ש"ע א"ח סי' תנז, וי"א דאין מאכילין חלה בזמן הזה לשום כהן וכן העתיקו לדינא רש"ל בים"ש רפ"ח דחולין סי' ד' ומטעם שאין להם עתה כתב יחוס וביותר כ' רש"ל בים"ש פה דב"ק סי' ל"ה וז"ל נראה שראוי להחמיר ולאסור חרמים בזה"ז אפי' פירש לכהן והכהן כבר קיבל, מאחר