Ze'ev Jabotinsky · The Doctrine of Beitar · 1930
91printed page
scan 96 of 155
  • 91 - כי יש בזה קרבן. הן בעצמן, האמהות האלה, גדלו וחנוכו ב"איידיש" ודברו רוסית בקושי, והרוסים שלהן היתה גרועה ודלה, אבל לא רצו בימים האלה להרגיל את ילדיהן ב"צעצועי האידיש", פן יתקלקלו, חס וחלילה, השמד- ה רוסי שלהם – ועל כן בלי כל תועלת החליטו לדבר לילדיהן רק ברוסית – וזאת היתה חזרה במקפנדות שהיו בבתיהן. ולא התאוננו ולא הביכו כ"איד"ען, כי הרוב הגדול של האמהות בישוב החדש מדברות עברית עם ילדיהן בלי כל תלונה, ו- ראויין דברי מכובדים כלפי האם העבריה בארץ בתור כלל – למען, אך הכלל כללן מכבדים ומברכים, אבל יש גם מתאוננות, ויש גם מורדות כ"אמדוריות", הסכרויות – אוחזות "לשבנות חומת ברזל בין לבן ללבן הילד". אני מסכים בדבר אחד. צריך לקבוע מין אֶתיקה ארץ-ישראלית, למען ידע כל אחד איך להתנהג ביחס לשפה. שטות היא לדבר עברית עם מי שאיננו מבני עבר- רית: עורון הוא להשתיק את העברית בבתי המרץ מפני שימוש בינוני כאלה, אשר עוד לא למדוה. צריך לעשות כל מיני הנחות והקלות בזמן הראשון למי שלומד את השפה, אבל למי שאיננו רוצה גם ללמוד (יש כאלה, וארצנו מעטים) צריך להר- אות את מלוא כבוד השפה העברית. אי אפשר לדרוש ממי גילם יודעים, שילמדו עד כדי לנאום נאומים, אבל מכל איש ואשה התופסים מקום אפשרי בחברה, אפשר ל- דרוש, כי ימסרו עד כדי להבין, לצורך לקבוע "אתיקסה", כדי לקבוע מהגבולות מצד אחד ומרשלנות מצד שני, וסוג מאד היה לו יכול שינוי המדדים להתרונן ולע- בד את פרטי האתיקה כהסכמה הדרכה. אבל יש עיקר אחד, אס אס לא תכירו כן. אין מקום להסכמה, והעיקר הוא: ביחס ללשון נמצאת ארץ ישראל העברית במצב המלחמה. בסכנה, הטרם תלחם לסתומה. כלפי שלשה צדדים, והצד הפנימי הוא אולי הקשה ביותר כנראה כאלה, החופש והנמוס וכל שאר מחמקי גן-עדן. - מן ההכרח מסועבדים הם לצפרני המלחמה. אין מי שרוצה לברר בלי תועלת את חיי העולם החדש, אבל לעולם לא נסכים, כי יהיה ההבדל בין יודע עברית ואינו יודע, כי יהיה השנוי מכל אותן הזדמנות.